הטעות המרה של מועצת המתנחלים

למנהיגים ממועצת המתנחלים יש מניות בהחלטה הלא־מוצלחת להשעות את הריבונות בבקעה עד להודעה אחרת. באי־הבנה מדינית ובתלישות הם השתתפו בבלימת המהלך במסדרונות הבית הלבן. אם גם הם וגם בעלי־בריתם מבין האוונגליסטים מעקמים חוטם מול החלת ריבונות ישראלית בבקעה, ועל ההתיישבות שלהם עצמם, מדוע שהממשל האמריקני ישלם מחירים מדיניים שריבונות כזאת תגבה ממנו? ברור שהם - יחד עם גנץ ואשכנזי(!) - חיזקו את קושנר במאבק הפנימי בתוך הממשל נגד הריבונות. דן שפירו, שגריר אובאמה בארץ, חזה שזה מה שהם יעשו.

היו להם נימוקים מצלצלים: ישראל מאשררת מדינה פלשתינית, אין רצף ליישובים, היישובים המבודדים "הופקרו", "ציר 60 מעלי לתפוח יעבור לפלשתינים, גוש עציון ינותק", זעקו ב"סרוגים". הטענות האלה, כאילו מדובר ביישוב ב־1947 ולא בישראל החזקה, הניעו את רפלקס "הכל או לא כלום" הנושן. אז לא הזיזו את הגבינה. חסידי מדינה פלשתינית יכולים "לשמר את התקווה", שהרי שלווה פנימית היא עיקר עניינם. הם פחות או יותר מתעלמים ממה שקורה שם בחוץ, במקומות משונים ו"רחוקים" כמו לבנון, סוריה וירדן. חסידי א"י השלמה וממשיכיהם בהנהגה האפורה הנוכחית של המתנחלים יכולים להמשיך לרבוץ ביישוביהם בין המשפתיים, ולזעוק מרה נגד ראש הממשלה התורן. 

לישראל יש אינטרס אסטרטגי עליון בחציצה קרקעית בין הפלשתינים - ולא חשוב מה המסגרת הפוליטית לחייהם - לבין העולם הערבי. חיוני לישראל לסכל את התוכנית הפלשתינית לחבור ביום מהימים לכאוס הערבי שמסביב ולהכניס אותו פנימה אל תוככי ישראל. לכן ישראל זקוקה לריבונות על הירדן בואכה ירושלים. זה גם אינטרס של אחינו המתנחלים, שהם חלק ממדינת ישראל. תוכנית הריבונות היתה מסייעת בקיבוע העובדה הזאת, והיא גם היתה מתחילה תהליך חשוב של שחרור עניבת החנק של הרשות מעל שכניהם הערבים של המתנחלים. 

אבל לראשי מועצת המתנחלים חשוב יותר לסכל מדינה פלשתינית מקוצצת - ותיאורטית. עד כדי כך, שהם הפעילו את חבריהם האוונגליסטים בארה"ב ותרמו לסיכול הריבונות במסגרת תוכנית טראמפ. טעותם מרה. ראשית, מדינה מקוצצת בסמכויותיה ובשטחה תועיל לאינטרס הישראלי ולאינטרס המתנחלים, לא תפגע בהם. 

שנית, אין שום סיכוי שתוכנית טראמפ תוביל למדינה בהסכם עם התנועה הלאומית הפלשתינית. אילו היא היתה מעוניינת במדינה כשלעצמה, כבר היתה מגיעה מזמן להסכם. היא מעוניינת במדינה שהיא מקפצה טובה יותר להמשך מאבקה לכרסום במדינת היהודים, ולא בכזאת שמרעה את מצבה במאבק בישראל. מדינה נטולת גבול עם ממלכת ירדן ונטולת יכולת לאיים על ישראל בהצפה דמוגרפית ממזרח, אינה מועילה לתנועה ההרסנית הזאת, שהרי עיקר ההיגיון הקיומי שלה הוא משחק סכום אפס עם ישראל. 

תוכנית הריבונות שהורדה זמנית מהפרק, למרבה הנזק, היא דרך להתגבר על התנועה המושחתת הזאת. היא היתה תחילת חיסולו המדורג של מרכז אש"ף בארץ לקראת הסדר הומאני כלשהו. ביסוס הריבונות במאבק מדיני ארוך יותיר באפס־יד את התנועה הלאומית הפלשתינית במאבקה בנו. מתוכנית טראמפ לא היתה יכולה לצמוח מדינה פלשתינית שתסכן את מדינת ישראל או את ההתיישבות בשטחים.

מנהיגי המתנחלים היו לשחקני חיזוק של רמאללה, כתחזית שפירו. החלת ריבונות תחליש מאוד את הרשות, המנהלת כיום תחרות עם המתנחלים מי יְיַשב את שטחי C ומסתייעת לשם כך באיחוד האירופי. לא בטוח שהמתנחלים מנצחים בתחרות עכשיו, והם תרמו באיוולתם לייצוב הרשות המאיימת עליהם. אבל מתנגדי הריבונות שמחים מוקדם מדי. היא אינטרס חיוני לישראל. לכן ישראל תבצע אותה לבסוף - עם או בלי תמיכה אמריקנית, בראשות נתניהו או מנהיג אחר, למרות הפחדות קצרות ראות של "ביטחוניסטים" ולמרות העיוורון של מנהיגי המתנחלים. עם כל הכבוד לאיחוד האמירויות, בקעת הירדן חשובה יותר.