במוצאי השבת האחרונה הייתי עם חברים בהפגנה ליד ביתה של אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון, בשכונת צהלה בתל אביב. כוחות המשטרה ומשמר בית המשפט הניחו מחסומים שמנעו מאיתנו, המפגינים, להגיע ולמחות מול הבית. צהלה התמלאה בקולות המחאה שלנו, והשכנים יצאו נפעמים ונרעשים מול השקט שהופר. בין השכנים היו ששאלו אותנו בנימוס, כדי להבין את המושג "ניגוד עניינים" שהעלה העיתונאי קלמן ליבסקינד, שהביא ראיות לכך כי השופטת הנכבדה ישבה בדין בנושאים של חברות ביטוח שבעלה, עורך דין, ייצג.
גם השכנים מצהלה, כמונו, טענו בצורה חד־משמעית ש"לא יעלה על הדעת" שככה מתנהל משפט בישראל. תגובה דומה קיבלנו כששיתפנו אותם ביחס למעלליה של ליאת בן ארי ובן זוגה ודיווחים על הפרות הבנייה בביתם החדש שנועד להשקעה בראש העין. להם מותר, לנו אסור. בין חיות ובן ארי נמתח קו ישר אחד, התגלמות הרדיפה אחרי הצדק.
צריך לזכור כי אסתר חיות פועלת מתוקף האמון שמעניק לה העם, לה ולחבריה השופטים. הלגיטימציה של קבוצות גדולות בחברה היא זו שעומדת כעוגן השומר על בית המשפט העליון. דומה שאסתר חיות וחבריה שכחו את המצב הזה, והעוגן התפורר והתמוסס. הנהגת הרשות השופטת עומדת על המקפצה של הבריכה ומשאירה את כולנו נדהמים מול עזות המצח. למעשה, חיות ובן ארי הותירו אותנו מול ההכרעה: האם להמשיך ולאמץ את הכרעות המשפט או לצאת לדרך אחרת?
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק, היה זה שהניח את היסודות להפרדה בין בית המשפט לציבור בכללותו, ובכך יצר את הכאוס המשפטי שעלול להכריע את החברה הישראלית. אהרן ברק, שנקרא על ידי רבים מחכמי המשפט בעולם "הפיראט המשפטי", הוא שערך את ההבחנה המצמררת בין "הציבור הנאור" לבין אלה שאינם כאלה.
תומכיו שהקשיבו לנאומיו וקראו את מאמריו מכחישים עד היום, לרוב עם יד על הלב, שהבינו שלאמירות אלה יש קשר לעדה כלשהי, לחלוקה אתנית או חלילה לדפוסי הצבעה בין ימין לשמאל. אולם כולם הבינו בדיוק על מה המוּרָם מעם מדבר. כך בדיוק אמור היה להתמיד שלטון השמאל על החברה הישראלית מבלי לנצח במערכת הבחירות.
אסתר חיות היא ההד הביצועי שהוקם על ידי האידיאולוגיה המעוותת של אהרן ברק, שאותה יצר עם חבריו במסדרונות הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. בדומה לשיח של "ברית שלום" ושל "איחוד" בתקופת טרום העצמאות נוצרה לה מובלעת רעיונית־פוליטית שעטתה כסות משפטית, המבקשת לפרום את רעיון האחדות והסולידריות שטמון ביסודות הלאומיות העברית.
אנחנו לא שוכחים כיצד יעקב נאמן, 10 שנים לאחר שנאלץ להתפטר מתפקיד שר המשפטים בשל כתב אישום שממנו זוכה, שבר שתיקה ואמר: "תפרו לי תיק, לא רצו שר משפטים שיעשה קצת שינויים". מול השתיקה של יעקב נאמן, הוא קבע כי בכל תקופת החקירה הדליפו הפרקליטות והמשטרה לתקשורת את כל התיק בצורה מגמתית.
המטרה של מתנגדיו של נאמן הושגה, ורצון העם נדחק לקרן זווית. המשפט מנע את המינוי ואת הרוח החדשה שביקש להוביל השר המיועד בפרקליטות. או בקיצור תולדות המשפט העברי התקין - כפי שהעיד שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, כי היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, ניסה לתפור ליעקב נאמן תיק: "אני שמעתי באוזניים שלי את בן יאיר אומר 'אני הולך לתקוע את הפאשיסט'", העיד שבס.
כל אחת ואחד מאיתנו שקָצָה נפשם מהמצב הקיים, וחרדים מהכיוון שהתפתח מעיוותי המשפט שנחקקו בסלע על ידי אסתר חיות, ליאת בן ארי וחבריהם, חייבים להתייצב במוצאי השבת הקרובה מול משכן הנאורות והצדק בשכונת צהלה, ולומר את דבריהם בקול רם וברור. די. נמאסתם.בדומה ל"ברית שלום" ו"איחוד" טרום העצמאות, נוצרה מובלעת רעיונית־פוליטית בכסות משפטית, הפורמת את רעיון האחדות והסולידריות שביסוד הלאומיות העברית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו