מופת של חוסר מודעות עצמית
,עודכן
טקטיקת העמדת הפנים בקרב תקשורת השמאל שמצייצת את עצמה בטוויטר היא הטקטיקה החביבה עלי, בעיקר כי קל נורא להשתעשע בה. קחו, לדוגמה, את ההבחנה שעשה ד"ר אבישי בן חיים בין ישראל הראשונה לישראל השנייה.
ההבחנה הזאת מטריפה את דעתם של צייצני שמאל באופן כה אובססיבי, עד שאין אלא להניח שבן חיים קלט בדיוק של לייזר את האמת שהם מנסים להכחיש. ציוצים ומאמרים בעלי טון מרוחק ולעגני פורסמו ללא הפסק נגד בן חיים, וכל הארטילריה המפוארת המתאמצת והמזיעה נפלה ברגע אחד נפלא של אמת מזוקקת: כשהמפגינים בבלפור צעקו לעברו: "מרוקאי זבל". מ.ש.ל.
מובן שלא היה צורך בכמה מפגינים סוררים כדי לחשוף את משחק העמדת הפנים של האליטה, כי הכתובת על הקיר ברורה - יש ישראל ראשונה, עשירה, מפונקת וכוחנית, ויש ישראל שנייה, שמותקפת ללא הרף למרות אמצעיה הדלים ותת־הייצוג במוקדי הכוח.
עוד דוגמה לחשיפה נהדרת של העמדת הפנים הצדקנית של השמאל אירעה השבוע כשהתסריטאי הימני, המסורתי, המרוקאי והמצליח מני אסייג הותקף על ידי הברנז'ה בגלל עמדותיו הימניות. אסייג, שמייצג חדירה בוטה של ישראל השנייה לתוך תעשיית הבידור השמורה רק למיליה הנכון, הוא סוס טרויאני שהאליטה לא מסוגלת לעכל, בעיקר לנוכח ההצלחה המסחרית העצומה שלו שמגולמת בסדרה "שנות ה־80".
לאחר שפרסם את דעתו על מחאת הדגלים השחורים, קמה צעקה בקרב אנשי התעשייה: לשלול ממנו את הפרנסה ולא להעסיק אותו עוד בחוגי הדעה הנכונה. הדרישה לפגוע בפרנסתו החזירה הד לאיום המפורש של רענן שקד - מנציגיה הבולטים של ישראל הראשונה - לעבר אלירז שדה. "אתה לא תעבוד בעיר הזאת יותר", רשף שקד והסביר לנו מי הבוס בבית הזה, ולמי יש סמכות לגרש את מי בחזרה לערבות הפריפריה של ישראל השנייה, רק מכיוון שהעז להנחות את אולפן הליכוד בבחירות.
במשחק העמדת הפנים של השמאל אין שום צורך בטיעונים ימניים על מנת לחשוף את הפסאדה - במוקדם או במאוחר יקום איזה חבר נבחרת סורר, שיחשוף כמעט מבלי משים את מה שהקבוצה מנסה נואשות להסתיר.
אנשי הפריבילגיה, הכוח והשררה לא אוהבים לראות את עצמם ככאלה, הם מעדיפים את הנראות החומלת והחברתית, בזמן שכל מרצם מושקע בפרויקט לשלילת ערוצי המוביליות החברתית מקבוצות אחרות. כך מחאת העם אינה אלא מחאה נגד העם, המלחמה להצלת הדמוקרטיה אינה אלא מלחמה נגד תוצאות הדמוקרטיה, היציאה לרחובות בשם צדק חברתי אינה אלא שימור של אי־צדק חברתי, הזעקה נגד הניתוק באה לשמר את כוחם של המנותקים באמת, והזעקות נגד האטימות הן מופע אטימות אלים ונטול מודעות עצמית.
משחק העמדת הפנים החביב של האליטה תפור רע מאוד, ומשכנע רק את מעמידי הפנים עצמם. הסינדרום הזה, שמעיד על חוסר יכולת כמעט דטרמיניסטי להפקת לקחים, יוביל בפעם המי יודע כמה לאותה תוצאה בסיבוב הבא בקלפי. אין חדש תחת שמי ים התיכון.
