"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כן להשתלבות, לא להפרדה

,עודכן

שפשפתי את עיניי ושטפתי את הפנים, ותוך כדי תהיתי האם אני חולמת או שזו המציאות, אולי יש טעות והכתבה הזו של דניאל רוט-אבנרי המדווחת על היוזמה להקמת יישוב מיוחד ליוצאי אתיופיה לא נכתבה. אך להפתעתי הרבה, גיליתי שזו המציאות של ישראל בשנת 2020.

שר השיכון והבינוי, יעקב ליצמן, והמנכ"ל שלו, יאיר פינס, בשיתוף עם סגן השר לביטחון הפנים, ח"כ גדי יברקן, בן קהילת יוצאי אתיופיה, יצאו בהצהרה "חגיגית", שבקרוב ייבנה יישוב חדש ליוצאי קהילת אתיופיה.

אני שואלת: הייתכן? לפני 40 שנה עלינו לישראל במסע מפרך, כדי להיות חלק מן החברה הישראלית. אנו בני הקהילה האתיופית שואפים להשתייך ולוקחים חלק בלתי נפרד בבניית הארץ, בצבא, באקדמיה, בחינוך, בספורט ובכל תחום.

הקמת יישוב המיועד לקהילה ספציפית מתוך כל המגוון הרחב של הקהילות בישראל, הוא צעד הנושא עמו סממנים גזעניים. הקביעה שביישוב יגור אדם על פי מוצאו או צבע עורו, הינה מעשה שלא יעשה. ואנו חוזרים אחורה ולא מתקדמים קדימה. המודל צריך להיות יישובים מעורבים: עולים חדשים וותיקים, חילונים ודתיים, יהודים וערבים. יותר שילוב, והרבה פחות הפרדה בין כל חלקי החברה.

לפני למעלה מ-70 שנה, כאשר קמה המדינה שחלמנו עליה במשך 2,000 שנה ומתוך רצון ליישב אותה, הוחלט בצורה שגויה לנתב את העולים לפי מוצאם לאותו ישוב, וכך קמו יישובים וערים ממוצא כזה או אחר, מה שיצר בידול גיאוגרפי והקשה על השתלבות בחברה הישראלית המגוונת. לצערנו אנו רואים עד היום שבפריפריות חיה אוכלוסייה מקהילה זו או אחרת, בסגרגציה, והחברה הישראלית הכללית מתקשה לקבלם.

במקום לטפל בשכונות ובערים שבהם גרים רוב בני הקהילה האתיופית שבתיהם לא מטופחים, רעועים ושבורים, עם תשתיות לקויות, בתנאים לא תנאים, משרד השיכון מעדיף לבזבז כספים ולבנות יישוב חדש. במקום להשקיע ולחזק את האנשים שהמצב הסוציו-אקונומי שלהם נמוך, מעדיפים להשקיע במקומות הלא נכונים.

שנים שהחברה הישראלית בכלל ובני הקהילה בפרט, נלחמים ובצדק על כך שהקהילה האתיופית צריכה לגור, להתערות, ולהיבנות בתוך החברה הישראלית ולא בנפרד ממנה.

רעיון ההקמה של יישוב כזה צריך להידחות על הסף. יש להישמר בחרדת קודש מפני אמירות ומעשים שתוצאותיהם יסבו יותר נזק מתועלת. אנו צריכים להתמודד עם שאלת הגזענות מהבית, להירתם לפתרון הבעיות ולגייס גם אחריות ויוזמה בתוך הקהילה – אבל לא דרך התכנסות פנימה והיבדלות, אלא דרך השתלבות בכל מקום בארץ, מהצפון ועד הדרום. זה מה שחלמנו עליו בדרכנו לישראל.

מיכל אברה סמואל היא מנכ"לית עמותת פידל - קהילה מובילה דרך, העוסקת בחינוך ושילוב חינוכי חברתי של יוצאי אתיופיה



טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר