"יש בי אהבה והיא תנצח" שוררו קופירייטרים תמימים על סטיקרים בגוש קטיף לפני 15 שנה. הם באמת היו מטומטמים. פעם אחת מטומטמים כשהאמינו שעליהם מוטלת האחריות להתיישב למען העם, בעוד רובו לא מסוגל לעשות היקש בין שמירה על ביטחון אישי בדיזנגוף סנטר לבין כבוד לאומי בעוטף עזה, ופעם שנייה מטומטמים כשלא שיערו שאפשר לשנוא את מי שרוצה להרע לך, את מי שחושב שמגיע לך למות בפיגועים, את מי שמזדהה עם מחבל ולא עם מתחייל.
בעידן שלנו לשנוא זו מצווה מן המובחר. "לשנאה יש תפקיד. גם להרס... הרתיעה האינסטינקטיבית מה'רע' היא לעיתים ה'רוע' בהתגלמותו". אני קוראת את הרחבת גבולות המוסר של "הארץ" ומאושרת שהגבולות שלי שונים, אבל נדהמת בכל זאת מהפרדוקס: בכל שנותיי התל־אביביות שמעתי שהימין מחנך לשנאה, לתיעוב, לגזענות. ועכשיו, כשהשקר נחשף, לא נותר שמאלן אחד לרפואה שיסקר את הצביעות הזאת. "אמת" אכן התפרקה.
גזענות כלפי ערבים אסור, אבל כלפי המזרחים של בית"ר ולה פמיליה? בכיף; לענוד טלאי צהוב כדי שיבואו לצלם את הגירוש מהבית שלך בגוש קטיף זה ביזוי סמלים וניצול ציני של התקשורת, אבל להתפשט על המנורה? זה קריאייטיב אקטיביסטי מרגש עד דמעות; סמוטריץ' הוא הומופוב חשוך, אבל שונאי הלהט"בים ברשימה המשותפת? פשוט לוקח להם זמן להבין.
אני שמחה שעמית ליאור הוא מהתסריטאים העסוקים בארצנו, כולנו זוכרים אותו מתקופת הזוהר שהתרחשה כשהייתי בכיתה ד' והוא היה מורה לספורט ב"עניין של זמן"; אחר כך הוא התעקש שביבי צריך להקים את התאגיד, עכשיו יש לו עבודה בתאגיד, אבל ביבי עדיין אשם. "אלימות בוא תבוא, היא בדרך... אני לא מאמין בשום דבר אחר... רק במאזן אימה", אמר לרוית הכט. בצעירותי הנידחת היו נכנסים למעצר מנהלי של שנה על משפט כזה. געגועיי למתנחלים המשיחיים שהאמינו בדברים גדולים באמת, ולא הסכימו להיכנס למלחמת אחים גם כשהרסו להם את הבית ואת העבודה ואת החיים. לא כשנאלצו לקחת הלוואה קטנה בבנק, עמית ליאור.
אפילו אדם תרבותי כדניאל בן סימון לא מצליח לכבוש את כמיהתו לפיצוץ אלים. "אין ספק שהאלפים מול הבית המבוצר יגבירו את מחאתם עד שהוא ייכנע ויפרוש מתפקידו", מאיים הח"כ לשעבר (אתם כבר מנחשים איפה), "המדינה תיקלע למשבר חסר תקדים או שיפרצו קרבות בין תומכיו ומתנגדיו, שיפילו קורבנות משני הצדדים. קרוב לוודאי שייעשה שימוש בנשק חם כדי להביא להכרעה של אחד המחנות". מה אתה אומר. מאז שכתב חדשות 2 הימר שמתנחלים יהרגו חיילים כדי לבטל את ההתנתקות, לא שמעתי תחזית כל כך מדויקת.
אין קולנוע, אומרת האליטה השמאלנית, וגם שירה חדלנו מזמן לכתוב. הבה נפצח יחדיו בשיר הנוער הידוע: "עוד לא ראינו דם". ולחשוב שאם נתב"ג היה פתוח, חלק כל כך גדול מכם לא היה מפגין עכשיו בבלפור. לכמה מכם אין מושג איך המדינה הזאת נראית ביולי־אוגוסט.
