שנאה? זו מחאה שכולה אהבה לארץ

מתנחלים לא אוהבים את ישראל יותר מתל־אביבים. נערי גבעות לא אוהבים אותה יותר מהנוער העובד. רגב ואוחנה? הם לא נאמנים למדינה יותר מהורוביץ או שלח. אהבת ישראל לא רשומה בטאבו על שם תומכי נתניהו.

השבוע התקיימו בישראל הפגנות ענק נגד הממשלה והעומד בראשה. מה עשה נתניהו? בחר להסית נגד המפגינים. לא האזין, חלילה, לקולות הזעקה, אלא נטל את נשקו הישן והטוב - שיסוי והפיכתם לעוכרי ישראל. מצא איזו תמונה שבה מופיע דגל אש"ף, ומייד יצא במתקפת "יצא המרצע מן השק": "דגל הרשות הפלשתינית בהפגנת השמאל".

כמה קל ופשוט לנסות ולעטוף את המחאה בצבעי הרשות הפלשתינית. שיטת נתניהו מכה שנית, הלנו אתה או לצרינו. או שאתה תומך בי או שאתה "שמאלן־שונא־ישראל שתומך באויב". אי אפשר להיות סתם ישראלי שאוהב את המקום שהוא חי בו ורואה בראש הממשלה ובהתנהלותו סכנה אמיתית, זה לא עובד יחד.

במשך שנים הימין משחיר את השמאל, נתניהו רק העצים את מה שקיים שם מזמן: "הימין הוא ערכים ודאגה לשלומה ועתידה של ישראל, השמאל מוכן למכור את המדינה בשקל וחצי". "הימין הוא הפנים היפות של ארץ ישראל, בעוד בשמאל אוהבים פלשתינים יותר משאוהבים יהודים". מפקדים למען ביטחון ישראל מתנגדים לסיפוח? זה לא מפני שהם חרדים מתוצאות המהלך, אלא מפני שהם שונאים את המקום שעליו הגנו כל חייהם. "הצל" יורק על הורים שכולים? וואו, איזה גבר, לוחם צדק, מלח הארץ.

אתה יכול להיות, מנוול, רשע, גס רוח, מטומטם, מושחת או כולם יחד, יש מתכון גנרי להכשרת שרצים, האווה מריה של הימין: שים אימוג'י של דגל ישראל בפרופיל הפייסבוק שלך, הצהר שביבי מלך, טנף שמאלנים - והכל נמחל. מבחני אהבת הארץ פשוטים להפליא, עוברים אותם בהצלחה על ידי הטחת קללות ויריקות בפניו של אמיר השכל, ובוז מלווה בגיחי־גיחי לביוגרפיה שלו. מה רבה היתה הפליאה כשהתברר שהבחור שצולם השבוע כורע ברך בפני זרנוקי השוטרים כשהוא מניף דגל ישראל, הוא בוגר סיירת צנחנים ומורה למדעים. אפשר רק לתאר את התגובה בבלפור כשהתברר שיהיה קשה להפוך את נמרוד גרוס לאויב העם.

המחאה הנוכחית עושה את מה שצריך היה להיעשות כבר מזמן. היא מעבירה מסר חד משמעי לימין בכלל ולנתניהו בפרט, שישראל לא שייכת רק לצד אחד ובטח ובטח שלא לאדם אחד. מי שמפגין נגד השלטון לא מפגין נגד המדינה - להפך, הוא מפגין למענה. אפשר לפאר את ישראל גם בלי לצרוח שהיא שלמה, בכבישת שבילים על פני שדות ובכי עלי עוניה.