האם אנו לקראת עידן פוסט־אמריקני?

במשך מאות שנים נאבקו בני האדם על חירותם ועל שחרורם מכבלי משטרים סמכותניים. עם התפרקות ברית המועצות, והמעבר למה שנתפס כעולם חד־מעצמתי אמריקני, היו שסברו, כמו פרנסיס פוקויאמה וג'וזף ניי, שהדמוקרטיה האמריקנית־מערבית־ליברלית השלימה את המלאכה הרעיונית, ובמהרה תסחף את האנושות לעתיד אופטימי. בפרוס המאה ה־21, חלק ניכר מאוכלוסיית העולם חי, במונחי תוצר לנפש, ברמת החיים הגבוהה מעולם. לצד הגידול בעושר, הטכנולוגיה מתקדמת ומותירה את חותמה על כלל אורחות החיים. המדע והרפואה פורחים ומאפשרים את הארכת תוחלת החיים. החינוך וההשכלה הגבוהה זמינים לציבורים נרחבים, ואינם נחלתו הבלעדית של מיעוט. אך למרות ההתקדמות, שמורגשת גם באזורים מתפתחים, החברה המערבית חשה כי איבדה את הדרך, והגיעה לצומת דרכים.

לתחושה זו תורמות מחלוקות אידיאולוגיות־תרבותיות וכלכליות־חברתיות חריפות, הניטשות בארה"ב בין המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית, בין ליברלים ושמרנים, על נשמת אפה של אמריקה. מאבק איתנים זה התעצם ביתר שאת נוכח ההתכתשויות בין הנשיא טראמפ למושלים דמוקרטים סביב ניהול משבר הקורונה, הריגתו של ג'ורג' פלויד וגל המחאות שהוצת בעקבותיה.

זו אינה עוד מחלוקת תרבותית. את הפלגנות בין אמריקה "הליברלית" לאמריקה "השמרנית", יש לראות כ"מלחמת אזרחים כבושה", שמשמעותה מאבק אידיאולוגי בלתי־מתפשר על ההגמוניה בחברה האמריקנית, ללא שימוש בנשק. תהליכים פנימיים עזים אלה לא מטלטלים רק את החברה האמריקנית, אלא במידה רבה גם מערערים את יכולתה הערכית של ארה"ב להנהיג את העולם המערבי ברוח הדמוקרטיה הליברלית.

במאה השנים האחרונות היה למעצמה הגדולה בעולם תפקיד מכריע בניווט הספינה האנושית למחוזות טובים יותר. מנהיגת העולם החופשי, על אף פגמיה, התייצבה מול משטרים פאשיסטיים־דיקטטוריים, גייסה את משאביה למאבק בהם, קידמה דמוקרטיזציה של מדינות, והנחילה לעולם את הקפיטליזם הכלכלי המודרני, כמו גם את התרבות והערכים האמריקניים. כיום ארה"ב עודנה המעצמה הכלכלית־צבאית הגדולה בעולם. אולם האיום שבפניו ניצבת החברה המערבית גובר, נוכח היווצרות מאזן כוחות חדש, שבו ארה"ב אינה הגמון בלעדי, אלא נאלצת לחלוק את עוצמתה עם מעצמות־על מתחרות.

רוסיה וסין פועלות לאתגר את העולם הפרו־מערבי שנוצר לאחר מלחמת העולם השנייה. למרבה האכזבה, למרות אימוץ עקרונות קפיטליסטיים, הן הגבירו את מנגנון הדיכוי הברוטלי שלהן, יצרו משברים בינלאומיים־טריטוריאליים בעולם, תוך קידום מדיניות כלכלית בינלאומית בלתי־הוגנת ונטולת שקיפות, המערערת את יחסי האמון עם שותפותיהן בעולם. במקביל לדיכוי חירויות הפרט, חותרים הדוב הרוסי והדרקון הסיני ליצור סדר כלכלי אלטרנטיבי.

בדומה למארג הכוחות שהחל להשתנות בשלהי המאה ה־19, אז נחלש בהדרגה מעמד האימפריה הבריטית, חלוצת הכלכלה החופשית, לטובת הכוחות העולים - גרמניה, יפן וארה"ב - כך פועלות רוסיה וסין להחליש את המערכת הקפיטליסטית המערבית־אמריקנית ואת מעמד הדולר. פעולות רוויזיוניסטיות אלו מתבטאות, למשל, בקידום תוכנית "דרך המשי החדשה" של סין, ששמה לה למטרה להרחיב את ההשפעה הגלובלית של סין, להגדיל את עוצמתה בעולם השלישי, ולאתגר את הדומיננטיות האמריקנית.

אולם אין זו הפעם הראשונה שבה כוח עולמי עולה מאתגר את מעמדו של כוח אחר. יהיו שיטענו, שלמרות מגרעות המשטר בסין, ייתכן שהאלטרנטיבה השלטונית־כלכלית שלו טומנת בחובה יתרונות לעומת האופציה המערבית. אך מגמה זו צריכה להדליק נורות אזהרה במערב, שכן בעתיד הלא־רחוק הוא יצטרך לעמוד בפני דילמה ממשית באשר לערכיו וצורת החיים הרצויה לו. הסערה החברתית המתחוללת בארה"ב מאיימת לפגוע במעמדה ומסכנת את יכולתה לעמוד על הערכים שהובילו אותה ואת המערב עד הלום. בלא קשר לתוצאות הבחירות לנשיאות, האינטרס האמריקני והמערבי חד־הוא. ככל שארה"ב תיגרר למחלוקות ומתחים פנימיים על התוקף המוסרי של ערכיה המכוננים, כך תיפגע יכולתו של העולם המערבי לעמוד בפרץ, ולקיים את ערכי החופש והחירות שנזרעו בעקבות מלחמת העולם השנייה.

דורון פלדמן הוא דוקטורנט בביה"ס למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב