זאת היתה הפגנה פוליטית. בטח פוליטית. פוליטית גאה, זקופה, שלא מתחבאת מאחורי סיסמאות חלביות ומסרי אחדות מזויפים. הפגנה אמיתית, כמו שהפגנות צריכות להיראות ולהישמע. מי שרוצה "שבט אחים גם יחד" שילך להשתתף בקמפיין "שישי ישראלי", מי שרוצה להשפיע על סדר היום ועל תנאי החיים, ולהביא לשינוי חברתי או כלכלי או מדיני - מפגין נגד מקבלי ההחלטות.
פוליטית, כן, מה כל כך מפחיד במילה הזאת? יש מי שמוביל, יש לו אחריות, וכשהוא לא מתנהג כמו שנבחר ציבור אמור להתנהג, יוצאים נגדו, מה כאן לא הגיוני? נגיד, ההפגנה ההיא בכיכר ציון, מה זה היה בדיוק, קבלת שבת בגן שפרה? או שאולי פספסנו משהו וזאת היתה תפילה לשלומו של ראש הממשלה דאז, יצחק רבין?
לנתניהו ולתומכיו מותר להפגין בגלוי וללא מורא. הם יכולים לצעוק נגד מערכת המשפט, ערבים, שמאלנים, להסית ולהטיח ולהאשים - הכל מותר. אבל כשחלילה מישהו מעז לצאת נגד ראש הממשלה ולדרוש שייקח אחריות על מחדליו, הוא מייד הופך "לא פוליטי". הגדילה לעשות ח"כ אוסנת הילה מארק, שטענה שהיא לא ראתה בהפגנה במוצ"ש בעלי עסקים אלא רק שמאלנים, שהרי לא ייתכן שלבעל בית קפה תהיה גם עמדה מוסרית ותפיסת עולם בשום תחום, מלבד החלפת חלב פרה בחלב סויה.
כבר היו בישראל מחאות שהתאדו רק מפני שמי שהובילו אותן פחדו ללכלך את הידיים. אנשים רצו לייצר אווירה ממלכתית, נקייה, סטרילית. מחאת הסטודנטים נגד שכר הלימוד באוניברסיטאות לא הובילה לשום שינוי, מפני שראשיה לא רצו לכוון את האש כלפי מי שאחראי על המדיניות הכלכלית. במחאה החברתית צעקנו "העם דורש צדק חברתי" - אבל ממי, לעזאזל, הוא דורש את זה, מסטטיק ובן־אל או מנבחרי הציבור? הכל פוליטי: בריאות, חינוך, שוויון זכויות, הפלות, גיור, תחבורה ציבורית בשבת, הכל סוגיות פוליטיות. מיטיבה לתאר זאת העיתונאית חנה קים, שנוהגת לומר ש"אין דבר פוליטי יותר ממחיר הלחם".
אנשים קורסים כלכלית. הם פוחדים ממה שעומד לקרות מחר, מחרתיים, לא רואים עתיד. עד לפני ארבעה חודשים הם פרנסו את המשפחה שלהם בכבוד ועכשיו הם משוועים לעזרה. כל החיים הם נתנו למדינה, וברגע האמת המדינה זנחה אותם. כעת הם מביטים בהשתאות איך מי שאמור לדאוג להם, ראש הממשלה, מעיף משולחן הדיונים את החיים שלהם כדי לדון בחיים הפרטיים שלו.
והם מבינים ששום שינוי לא יגיע, לעולם, מהפגנות פרווה. כעס לא מוביל לפעולה, רק זעם. פוליטיקאים לא פועלים כל עוד האדמה מתחת לרגליהם אינה רועדת. הם זזים רק כשהם חשים שהאוויר אוזל, שהם נחנקים.
