הבועה של ורשה

ישראלי הנמצא זה כמה שנים ב"רילוקיישן" בוורשה כתב לי, לפני ימים אחדים, כי אינו מכיר איש בבירה הפולנית שאינו מתכוון להצביע עבור המועמד הליברלי, רפאל צ'אסקובסקי, בבחירות לנשיאות פולין ב־13 ביולי. עניתי לו, חצי בצחוק וחצי ברצינות, שזהו סימן לכך שהנשיא המכהן, אנדז'יי דודה, ייבחר מחדש. בסופו של דבר, הניבוי הנכון שלי היה כמעט מקרי: דודה זכה ב־51.21 אחוזים מהקולות, ואילו צ'אסקובסקי ב־48.79. ייתכן שגיוס מצביעים יותר אינטנסיבי מטעם ראש העיר היה מטה את הכף לטובתו, אבל בסופו של יום בחירות, מה שחשוב הוא מבחן התוצאה.

לכאורה, רב הדמיון ביניהם: שניהם בני 48. שניהם היו עדיין קטינים כאשר האייקון המהפכני של מולדתם, מנהיג תנועת "סולידריות", לך ולנסה, נבחר לנשיא פולין, ונדמה היה לעולם שכולנו חיים בסרט, שערכי המערב הליברלי ניצחו את הקומוניזם, ושאפשר להכריז על קץ ההיסטוריה. שניהם בעלי השכלה גבוהה: דודה עורך דין, וצ'אסקובסקי הוא בעל תואר שלישי במדע המדינה, שלמד בארה"ב ובאוסטרליה. הוא כיהן, בין השאר, גם כשר המינהל האזרחי והדיגיטציה בממשלת דונלד טוסק הליברלית.

אבל המרחק בין השניים רב מאוד. דודה הוא איש מפלגת "חוק וצדק", שמטרתה המרכזית היא מאבק ב"שומרי הסף של המשטר", מבית המשפט ועד למבקר המדינה. כנשיא, אין הוא מקבל החלטות, אך עוצמתו מתמקדת בזכות הווטו שלו על החלטות הממשלה.

במערכת הבחירות, שהסתיימה השבוע, התגאה דודה בכך שאיפשר את חקיקתו של חוק מרחיק לכת, הכובל את ידי בית המשפט, ומעביר מסמכויותיו לסיים (הפרלמנט הפולני). הוא מתנגד עקבי להרחבת זכויות קהילת הלהט"ב בפולין, ובמהלך מסע הבחירות הבטיח כי אם הסיים יעביר חוק המאפשר פיצוי ליהודי פולין על רכוש שנלקח מהם במהלך מלחמת העולם השנייה, יטיל על כך וטו. הוא קתולי אדוק, הנהנה מתמיכת המבוגרים והדתיים.

דודה נחשב ללאומן מרוסן, אבל בפרשת החקיקה הפולנית בנושאים הקשורים לנו, נוכחנו לדעת כי גם הריסון שלו מוגבל. המאמץ הפולני־לאומני הפתטי להעלים מן ההיסטוריה אירועים אנטישמיים מצמררים (כמו שריפה, מתוכננת מראש, של מאות יהודים באסם בידוובנה ב־1941 על ידי שכניהם הפולנים), והטלת עונש על מי שמתייחס לפשעי מלחמה שבוצעו על ידי פולנים במהלך המלחמה ומייד אחריה, זכו לגיבויו המלא.

צ'אסקובסקי, המכהן רק שנתיים כראש העיר, והזוכה לפופולריות רבה בעירו, הוא כמעט היפוכו המוחלט. מפלגתו אינה מפלגת שמאל, אך הוא עצמו ליברל שאינו בורח מן ההיסטוריה, ומאחריות העם הפולני למעשים קשים כנגד יהודים, אשר לא נעשו מכורח הכיבוש הגרמני, אלא כתוצאה מאנטישמיות עמוקה ומובנית בתרבות הפולנית. החילונים, הצעירים והמשכילים תמכו בו השבוע.

השאלה היא אם יעלה בידי הכוחות שהוא מייצג, והמזוהים כ"בועה של ורשה", לכבוש, פוליטית, את פולין, או שהמשטר האוטוריטרי, המדאיג את ראשי האיחוד האירופי, ימשיך לייצג את פולין הפוסט־קומוניסטית.