השמאל הישראלי ירד מהמגרש

קרב הירושה על מנהיגות האומה מתקיים בזירה הימנית בלבד. בזירה השמאלית מתנהל משחק דחלילים כאילו הלקח מבחירות 2019 א'-ב' פלוס 2020 לא נלמד. כאילו לא ניצב כעת דחליל במשרד הביטחון עם נדנדה שנתקעת בקיר משרד ראש הממשלה, כשפמלייתו ברקע מפחדת לצייץ, פן תידרש להוכיח את כוחה האלקטורלי שאבד מזמן.

משבר כלכלי־חברתי המתנהל תחת שלטון ימין הוא קרקע פורייה לצמיחת מנהיג שמאל. עם זאת, אנו מצויים בחודש הרביעי לקינונה של הקורונה ואין שום חלופה אמיתית לנתניהו בקרב שאריות יש עתיד־מרצ־עבודה. דווקא הימין הלא־ביביסטי אינו חדל להיערך ליום שאחרי שלטון רה"מ ולהציע פתרונות שונים: גדעון סער צייץ כבר מזמן את גילוי הדעת המפורסם בדבר מוכנותו, וברור שגם אם הוא שקט כרגע, זה למטרות איסוף כלי עבודה; נפתלי בנט חורש את הארץ, נתן את שואו חייו וגם אם כרגע הפלטפורמה שלו לא ריאלית - אפילו בשמאל טוענים שהוא "קורץ מהחומר"; ניר ברקת חותר תחת ישראל כץ, שהוא מועמד בפני עצמו, ויש עוד כמה המצויים בליבת העשייה ולא רק הדיבור.

לעומת זאת, במדינת הגמדים רעש ומהומה על לא דבר. אולי שנים של הסתה עשו את שלהן, והם עדיין חושבים שהנגיף הוא קונספירציה ושאין צורך ממשי ליצור פתרונות חלופיים גם לאוזלת ידה של הממשלה, אך מנהיגי השמאל מככבים בעיקר בסקרי המהדורה המרכזית כשהם מגרדים את רבע אחוז החסימה, ולא פועים אפילו רבע חזון שיוציא אותנו מהבוץ הזה.

לאן נעלם השמאל הסוציאליסטי? היכן הערבות ההדדית ובעיקר איפה המוחות המשובחים שקידשו היי־טק ולגלגו על חסרי לימודי הליבה? דומני כי כדי להצמיח הנהגה דרושה אידיאולוגיה, ומאז אימצו שורות השמאל את תיאוריית האנטי־ביבי וזנחו את ערכי השלום, הכלכלה, ההתיישבות והחינוך למצוינות, נקלעה גם הזירה הפוליטית שלהם לוואקום.

אל הכאוס הזה מתפרץ אחמד טיבי. שפשפתי את עיניי למקרא הכותרת האולד־פשנית ב"הארץ" של השבת האחרונה: "משימת העל היא להחליף את שלטון נתניהו, אפילו אם יעמוד בראשות הממשלה דחליל". "אחמד", רציתי ללחוש לו, "זה בדיוק הניסוי שמתרחש כעת". טיבי לא מהסס לרגע, ויש לו סיבה טובה. הוא שם את הימין ואת המפא"יניקים בסל אחד, את המנטרות של מרצ על הכיבוש הוא מדקלם כי הן בעצם שלו במקור, ואת מקומו כיורש העצר של השמאל הישראלי הוא מבין ומוקיר. איימן עודה מתראיין לטלוויזיה הפלשתינית מביתו בחיפה, ולא ממצמץ כשג'יבריל רג'וב אומר "חבר הפרלמנט מתראיין משטח כבוש". זה מזעזע. אך לא את השמאל.

כמה מחבריי הטובים גרים בתל אביב והצביעו למשותפת, אך אינם נרעשים מהסנסציה, ולא סבורים כי מדובר בגול עצמי לאומה הישראלית ולערביי ישראל גם יחד. השמאל הישראלי מותיר את המגרש ריק ומכתיר למעשה את הרשימה המשותפת ליורשת של תנועת העבודה, את טיבי ועודה ליורשיהם של רבין ויצחק שדה. הם לא מחזירים אותנו לגבולות 67', הם מנפצים אותנו אל מלחמת הקוממיות.