מאות אלפי סטודנטים זרים בארה"ב נחרדו השבוע לגלות שהם עלולים להיות מגורשים • ביום הולדתה ה־244, ארה"ב משנה כיוון: מצמצמת סיוע למדינות זרות ומקשיחה את מדיניות ההגירה
השבוע התבשרו אלפי סטודנטים ישראלים בארה"ב, כמו כ־600,000 הסטודנטים הזרים הלומדים שם, שייתכן מאוד שיגורשו בקרוב למדינות מוצאם. עוד מאות אלפים לומדים שם במוסדות לא אקדמיים ובמקרים רבים מדובר בעבודה מעשית, כך שההוראה לא נוגעת להם. מרבית הזרים הלומדים שם מגיעים מסין (כ־370,000) ומהודו (202,000), אך יש גם ייצוג מכובד לסעודיה (37,000), לקנדה (26,000) ולמרבית מדינות העולם, כולל איראן (12,140).
הסטודנטים הזרים שוהים שם מתוקף "אשרת לימודים" - אקדמיים או מקצועיים, ב־2,800 מוסדות לימוד ברחבי ארה"ב. המוסדות הללו פיתחו את התחום המכניס הזה כענף יצוא מכניס מאוד. הנתון הרשמי מדבר על הכנסות של 45 מיליארד דולר בשנה לקופת ארה"ב, מדובר כנראה בהכנסות של 120 מיליארד דולר, כשהרווח מהענף הזה גדול הרבה יותר.
הסטודנטים הזרים מהווים כ־5% מהסטודנטים לתואר ראשון שם, ומעט יותר מכפול מכך משיעור הסטודנטים לתארים מתקדמים יותר. בממוצע הסטודנטים הזרים הישגיים יותר, ושיעור ניכר מהם תורמים מכישוריהם לאוניברסיטאות בכך שהם משתתפים בתוכניות ספורט, מוזיקה, שחמט וענפים הישגיים נוספים. הם כוח זמין לעבודות התמחות והם כמובן צרכנים של דירות שכורות וכל השירותים והמוצרים.
ברשות ההגירה גילו לאחרונה שאשרת השהייה של הסטודנטים ניתנת בשל הצורך שלהם להשתתף פיזית בשיעורים, לפחות תשע שעות בשבוע. לימודים שלא דורשים נוכחות מינימלית זו לא מזכים את הסטודנטים הזרים באשרת שהייה. אלא שבשל הקורונה כמעט כל המוסדות שם עברו ללימוד מרחוק, ולכן למעשה כבר לא מתקיים התנאי המצדיק את האשרה הזו.
כמובן שפוליטיקאים מהשמאל הגיבו באופן פבלובי להחלטה בהשמצת הבית הלבן, כפי שעשה ברני סנדרס שאמר כי "מדובר בעוד החלטה מרושעת של הבית הלבן", אלא שכאמור, מדובר בהחלטה של רשות בלתי תלויה, שמבקשת למלא את תפקידה באופן דווקני. אם ההחלטה הזו תצא לפועל, זו אכן תהיה החלטה מרושעת, אם כי לא של הבית הלבן.
סטודנטים שלומדים שם נערכים לתקופת הלימודים - נוטלים התחייבויות לדירה, למכונית ולשירותים כמו טלפון, כבלים וכדומה. הדרישה לעזוב את ארה"ב לא תתיר את החוזים שלהם ותעלה להם אלפי דולרים, נוסף על הסכומים האדירים שלהם הם מחויבים שם כסטודנטים. שכר הלימוד הממוצע שם הוא כ־30 אלף דולר בשנה, לא כולל שום דבר נוסף על ההשתתפות בשיעורים.
בינתיים, מוסדות הלימוד שם מנסים למצוא פתרונות ומתברר שמדובר בבעיה רק של חלק לא גדול מהסטודנטים שלא חזרו כלל ללימוד פרונטלי. רבים מהסטודנטים לא מוכנים לחזור ללימודים, גם כשהמוסדות מציעים להם חזרה חלקית.
כשסין מממנת את הלימודים
בדו"ח ההגירה של האו"ם גם תנועת הסטודנטים נספרת. סטודנטים מארה"ב כמעט לא לומדים במקומות אחרים בעולם. השכנים מצפון, הקנדים, אוהבים ללמוד בארה"ב. הלימודים האקדמיים לא מציעים רק ידע, הם מציעים התנסות בתרבות ובסביבה, כפי שאומרים בעגה "להיכנס לראש". לפי תחקירים שפורסמו בתקשורת בארה"ב - סין, למשל, מעודדת סטודנטים מצטיינים ללמוד מקצועות מסוימים, כמו רפואה והנדסה, בארה"ב. היא עושה זאת גם על ידי מימון לימודיהם.
המעבדות באוניברסיטאות הן מקור ידע עצום שחשוב לא רק לסטודנטים ולהתקדמותם האישית, אלא גם למדינות המוצא שלהם. לפי אחד התחקירים שפורסמו, פיתוחים שמוגנים בזכויות נגנבו ממעבדות באוניברסיטאות בארה"ב והועתקו לצרכים מסחריים ואחרים בסין. כאמור, הסינים הם קבוצת הסטודנטים הזרים הגדולה ביותר בארה"ב. אלא שבאופן כללי, בשנים האחרונות מספר הסטודנטים הזרים בארה"ב הצטמצם, אחרי שב־2016 הגיע לשיא כל הזמנים - 1.2 מיליון.
הירידה במספר הסטודנטים הזרים שם קשורה גם להקשחת הקריטריונים להגירה לארה"ב. במקרים רבים הסטודנטים הזרים מוכנים לשלם את שכר הלימוד הגבוה גם בשביל הסיכוי להישאר אחרי הלימודים במקום ולבנות שם את חייהם; בשנים האחרונות החלום הזה התרחק מהמציאות החדשה ושכר הלימוד נותר גבוה.
מערכת החינוך הגבוה בארה"ב היא אחת מפסגות ההצלחה האמריקנית. באמצעות תמריצים השוק הפרטי שם הרים תעשייה בסדר גודל של 80 מיליון סטודנטים, שחלקם הגדול משלם את שכר הלימוד הגבוה בעולם. האמריקנים לא יצאו לרחובות בדרישה להוריד את שכר הלימוד, אלא פתחו בתחרות בין המוסדות - אצל מי הסיכוי להחזיר את ההשקעה הזו גבוה יותר. זוהי תמצית ההבדל בגישה הכללית - בין זו שצמצמה מדינות לזו שבנתה את אמריקה כאימפריה.
הרעיון הזה הזכיר לי שיחה עם מתווך ניו־יורקי שהסביר לי את ההבדל בין משקיעים אמריקנים לזרים: משקיע זר שואל כמה עולה התיווך ומייד מנסה להתווכח ולשלם פחות. משקיעים מקומיים מציעים יותר ממה שאני מבקש, בתנאי שאשיג להם בדיוק את מה שהם רוצים.
מניות זהב, בלי סיכונים
בעולם רואים במערכת החינוך הגבוה השקעה בלבד, בארה"ב היא בעצמה עסק, חלק חשוב בכלכלה, המניע ערים ומדינות, אבן שואבת לכישרונות ולהשקעות מהעולם. כל המערכות האזרחיות נבנו בצורה דומה, אפילו "כספי הסיוע" למדינות, שסייעו לכלכלה האמריקנית הרבה יותר מכפי שהם סייעו לעולם, והם סייעו לעולם.
ישראל נבנתה על כספי הסיוע מאז קום המדינה. תחילה הם שימשו לקניית מזון וביגוד ובהמשך לסחורות ולשירותים אזרחיים נוספים, מלבד הסיוע הביטחוני. בסך הכל, מאז קום המדינה, ארה"ב הזרימה לישראל יותר מרבע טריליון דולר - סכום אדיר, שבמונחים של היום ניתן היה לקיים איתו את המדינה במשך חמש שנים.
כיום הסיוע לישראל הרבה פחות משמעותי ועומד על כ־0.6% מתקציבה ומופנה לצורכי ביטחון. אבל כיום, כמו בעבר, הסיוע הזה משמש כמו קופון שמחלק בית עסק. למעשה, זה יותר מכך, כי הממשלה היא לא בית העסק, היא בעל מניות זהב בו שנהנה מאוד מהגידול במכירות שלו ולא שותף לניהול ולסיכונים.
ארה"ב דאגה לעסקיה בכך שהעניקה סיוע באמצעותם. היא הרגילה מערכות בעולם לעבוד עימה, גרמה להם להתמכר לציוד האמריקני ולצרוך למשך שנים את התחזוקה והשירות. ארה"ב נהנתה כלכלית מגל ההגירה ששטף את העולם בשנים האחרונות. אוכלוסיית אפריקה הידלדלה בשל הגירה ב־7.5 מיליון איש בשנת 1990 ומאז המספר הזה רק עולה, עד שהגיע בשנה שעברה לקרוב ל־18 מיליון. ההגירה מהשכנות הדרומיות של ארה"ב סייעה לה רבות בתחומי הבנייה, החקלאות, התעשייה והשירותים. ארה"ב לא תוכל לסגור עצמה לעולם מבלי לשלם על כך מחיר כלכלי כבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו