צה"ל חייב להיכנס לתמונה בגל השני: "אנחנו בזמן פציעות"

המומחים בצה"ל סבורים שעיקרו של הגל השני עדיין לפנינו • לכן, רבים תהו השבוע איזה מחיר ישראל צריכה עוד לשלם, כדי שהמלחמה בקורונה תעבור לאחריות מערכת הביטחון

לפני שבועות אחדים התכנסו בכירי צה"ל בראשות הרמטכ"ל אביב כוכבי ליום עיון במחנה גלילות. על הפרק: סיכום והפקת לקחים מגל הקורונה הראשון.

"אם נפעל נכון ומהר, נעצור את ההידרדרות". משמאל לימין: גנץ, קיש, אדלשטיין ומפקד פיקוד העורף אורי גורדין // צילום: אריאל חרמוני/משרד הבטחון

כל הגופים שהיו חלק מהמערכה הזאת התייצבו, וכדרכו של צה"ל פירטו בשקיפות מה עבד ומה עבד פחות. בסופו של היום הגיע שלב הסיכומים. לצד לקחים טקטיים, התובנה העיקרית שעלתה היא שקיימת בעיה לאומית של פיקוד ושליטה; שאין "מפקד" למלחמה בקורונה, שיקיים תהליך סדור שיאפשר לקטוע את שרשרת ההדבקה ולשמר את ישראל ברף סביר של תחלואה.

שום גוף אזרחי לא קיים תחקיר פנימי דומה. לא המועצה לביטחון לאומי שמרכזת את הטיפול במשבר, לא משרד הבריאות, ולא גורמים אחרים. לו היו מתחקרים, אפשר שהיו מקדימים רפואה למכה, ובולמים את הסחף שבו נמצאת ישראל כרגע, או לפחות נערכים לקראתו.

בשיחות סגורות (ובכאלה שפחות) תהו השבוע במערכת הביטחון איזה מחיר צריכה ישראל עוד לשלם עד שתתקבל ההחלטה המתבקשת: להתחיל לנהל את האירוע, וכחלק מכך להעביר את הניהול הלוגיסטי של משבר הקורונה לידי צה"ל. גם בגל הראשון עלו קולות דומים; הרמטכ"ל אפילו שיגר בזמנו מכתב, שנחשף ב"ישראל היום", ובו הציע לקבל אחריות על ניהול המשבר. 

זה הדנ"א של צה"ל ומערכת הביטחון: להיכנס מתחת לאלונקה. בוודאי כאשר מדובר במלחמה, ונדמה שהיום אף אחד כבר לא חולק על כך שהקורונה היא מלחמה - בריאותית, כלכלית, לאומית.

זה לא קרה אז, בין שמסיבות מקצועיות (משרד הבריאות התנגד), בין שמסיבות פוליטיות (יריבות נתניהו־בנט), ובין שמסיבות מעשיות (הצעדים הקשים שננקטו הוכיחו את עצמם, והמשבר הגדול נמנע). הבעיה היא שישראל לא ניצחה אז את הקורונה; היא ניצחה את עצמה. היציאה מהסגר היתה מהירה מדי, וגרוע מכך - הזמן שנקנה לא נוצל להכנת תשתית מתאימה להתמודדות עם הגל הנוכחי, שגדול בהרבה מקודמו.

נומה מוכן, לא בכל תנאי

לפני שלושה שבועות, בשבת, פורסם כי "מרכז המידע והידע של אגף המודיעין" מתריע מפני עלייה תלולה במספר הנדבקים בנגיף. הגוף הזה הוקם כחלק ממרכז השליטה הלאומי במטרה לאסוף את הנתונים שנצברו בארץ ובעולם ולנתח אותם, על מנת להפיק מהם לקחים ומסקנות להמשך.

המידע הדרמטי נתפס אז כחצי בדיחה. ברשתות החברתיות היו שתהו מה אנשי המודיעין האלה רוצים מחיינו עם השטויות שלהם, ולמה הם מפריעים לנו לחגוג את החזרה לנורמליות. לרוע המזל (או למרבה המזל), אנשי המודיעין צדקו. לכל הפחות כדאי להקשיב להם כעת לגבי ההמשך.

המומחים בצה"ל משוכנעים שעיקרו של הגל עוד לפנינו. עם נתוני ההדבקה הנוכחיים, המספרים עוד צפויים לעלות - גם של החולים הקשים. כדי לעצור את הסחף צריך לנקוט פעולות מהירות: לבדוק הרבה יותר אנשים ביום, לבדוק הרבה יותר מהר, לבצע חקירות אפידמיולוגיות יעילות, ולבודד את החולים מהבריאים. רק כך (אולי) תוכל ישראל להימנע מחזרה לסגר מלא, שמשמעותו הכלכלית עלולה להיות הרסנית למשק.

את הטקסט הזה - בדיקות, חקירות, בידוד - משמיעה מערכת הביטחון מאז מארס, ללא קשר לזהותו של השר הממונה. היא גיבתה אותו בכתובים, באמירות, בתחינות. בתמצית, מבקש צה"ל בעקביות לקבל אחריות על כל השרשרת הזאת; לנצל את המערך הלוגיסטי הייחודי שלו ואת כוח האדם העומד לרשותו כדי לתת מענה מיידי לבעיה.

דומה ששר הבריאות הנוכחי אדלשטיין מבין את זה טוב מקודמו, ליצמן. ואולי זאת העובדה שמנכ"ל משרדו הנוכחי, פרופ' חזי לוי, היה קצין רפואה ראשי ומכיר את היכולות של צה"ל. השניים ביקרו השבוע בפיקוד העורף עם שר הביטחון וצמרת משרדו. סגן הרמטכ"ל אייל זמיר, שליווה אותם, אמר להם בפשטות: הננו כאן. תסתייעו בנו. הוא גם אישר גיוס של מאות אנשי מילואים לטובת תגבור של מערך החקירות האפידמיולוגיות ושלל תפקידים נוספים שנועדו לסייע במשבר.

בינתיים אלה פלסטרים לטיפול במחלה קשה. הקורונה זקוקה למנהל. למקור סמכות אחד. לצאר. למישהו שיוכל להנחות את כלל הגורמים - צה"ל ומשרד הביטחון, הרשויות המקומיות, קופות החולים, פקידי האוצר ועוד - ולהגיד להם מה לעשות. במלחמה אמיתית הגורם הזה הוא משרד הביטחון; במלחמת הקורונה אפשר שזה יהיה משרד הבריאות, אבל זה לא יכול להתנהל בבלאגן הנוכחי.

אדלשטיין מבין זאת והציע את התפקיד לאלוף (מיל') רוני נומה, שבשיא הגל הקודם התנדב להציל את בני ברק. נומה מכיר את העסק ומוכן להתנדב (אותו הדנ"א של צה"ל עוד זורם בעורקיו), אבל פראייר הוא לא: ברור לו שבלי שיקבל סמכויות מלאות, אין לו סיכוי להצליח. הספיק לו לראות את ידידו, איש חיל האוויר לשעבר תא"ל (מיל') אורי זייפרט (זיפו), שהגיע מלא רצון טוב כדי להקים את מערך הבדיקות במשרד הבריאות ועזב לאחר שהבין שכולם - כולל משרד הבריאות עצמו - שמים לו רגליים.

"אנחנו בזמן פציעות", אמר שלשום גורם בכיר. "אפשר עוד להציל את העסק. אם נפעל נכון ומהר, נעצור את ההידרדרות. מה שנעשה עכשיו גם יכין אותנו לגל הגדול הבא, שצפוי בחורף". זה מחייב האצלת סמכויות מלאה ומערכת סדורה של ניהול וקבלת החלטות, מקבינט הקורונה שיתווה מדיניות, דרך משרד הבריאות שיוביל ועד לצה"ל שיבצע. "אם זה לא יקרה עכשיו ומייד, המחיר יהיה כבד. גם הבריאותי, וגם הכלכלי".

בחברון נדבקים, בעזה סגורים

הקורונה שמכה בישראל לא פוסחת גם על הפלשתינים ביהודה ושומרון. גם שם יש עלייה חדה בחולים. נכון לשלשום נרשמו ביו"ש 4,505 חולים פעילים, מתוכם 3,773 בחברון. ברשות הפלשתינית טוענים שזאת תוצאה של הדבקה מבדואים בנגב; ישראל, הם משוכנעים, ייצאה להם את הנגיף.

על רקע כוונות הסיפוח של שטחים בגדה כחלק מתוכנית טראמפ, ניתקה הרשות את כל הקשרים עם ישראל. משבר הקורונה עשוי לחייב אותה לחזור לתיאום, בוודאי אזרחי, מחשש שתקרוס. 

זה החלק הטוב. החלק הרע הוא שהמשבר הכלכלי מכה גם בתושבי הגדה. מצבם מידרדר במהירות. מתישהו הם עלולים להתפרץ, מתסכול. הזעם הזה עלול להיות מופנה גם לעברנו.

דווקא עזה שקטה בינתיים (מינוס הרקטות שנורו השבוע). חמאס אינו מעוניין בעימות; הוא טרוד רק בקורונה - בריאותית וכלכלית. בינתיים מדיניות הברזל של חמאס מוכיחה את עצמה: שלשום היו ברצועה רק 11 חולים. זה קורה כתוצאה מסגר קשוח (כל מי שמגיע לרצועה ממצרים נכנס ל־21 ימי בידוד במתקן שהוקם במיוחד) והקפדה על ההנחיות. אם גם שם יהיה זינוק בתחלואה, הגבול יבער.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו