"תנו לצה"ל לנצח את חמאס", זעקו סטיקרים לפני שנים אחדות. אולי זה עניין של זמן עד שאזרחים נואשים ידפיסו חולצות עם תחינה: תנו לפקידים לנצח את הקורונה. שתי התביעות האזרחיות הללו יונקות למעשה מאותו שורש.
נולדנו בני אדם ובחרנו להיות אזרחים. ירושלים, השבוע // צילום: אורן בן חקון
כשחכמי המחשבה המדינית האירופאים עליהם השלום, הובס, לוק וכל האדונים הנכבדים, שאלו את עצמם מהי בעצם מדינה, הם ניסחו - כל אחד בזמנו - את חלקם באמנה החברתית. האמנה אומרת שיש הסכם בין האזרחים לבין המנהיגים כדי שהעסק הזה של האזרחות ישתלם: הרי נולדנו להיות חופשיים אך כבלנו את עצמנו לאנשים שאומרים לנו מה לעשות, כלומר נולדנו בני אדם ובחרנו להיות אזרחים. לכן אנחנו למעשה אומרים לממונים עלינו: קחו רכבי שרד, משכורות, תגבילו את החירות שלנו לפעמים, ובשכר זה תדאגו להילחם באויבים שאין לנו אפשרות למגר כשאנחנו לבד אלא רק כשאנחנו חלק ממדינה, ותדאגו לכמה מצרכינו וזכויותינו, שכאנשים פרטיים אין לנו תמיד היכולת לעשות זאת בעצמנו.
בשנים האחרונות נדמה כי דווקא בסוגיות הקריטיות ביותר מנסה המנהיגות לשכנע אותנו שכדאי להרים ידיים. לא מהיום משדרת לנו האליטה השלטת כי זה לא שהם לא ממלאים את חובם, אלא שאין פתרון. אין מוצא. פעם השמאל אהב להגיד שאין אלטרנטיבה, נדמה שבשנים האחרונות גם הימין נדבק. בדבר אחד צדק נתניהו כשנזף בציבור עם החמרתה המחודשת של המגיפה: ההמון אכן לחץ על ההנהגה להתיר את הסגר ערב פתיחתו הקודמת. ואז, כשרה"מ איחל לנו ליהנות בפאבים, היינו מאושרים.
זה הזכיר לי את הסכמי השלום שאליהם ישראל צעדה בפנאן כשאחרינו המבול. וגם את הפסקות האש. ידענו שזה לא יהיה לנצח, אבל התרגלנו לחיות מסבב לסבב. אנחנו כבר לא שואפים לנצח את המחבלים. פעם חשבנו שיימאס להם להילחם בנו וזה ייגמר מעצמו, אחר כך ניסינו פתרונות רופסים שכמובן כשלו ואז - הפסקנו להאמין שאפשר להכניע את הטרור.
נדמה שעם המגיפה שלפנינו המצב מתחיל להיות דומה: תחילה חשבנו שהיא תיפסק מעצמה, אחר כך חזינו בטיפול גרוע וכעת אנו עלולים להתמסר - בגלל אותה מדיניות נרפית וחסרת היגיון - למחשבה שאין דרך נכונה להתמודד איתה. אנחנו מצויים כפסע מלהיכנע לטרור הקורונה. תכף נתחיל להסביר לעצמנו שבעולם מסתדרים כי שם זה ביטוי אחר של הנגיף אבל כאן, עם האקלים הישראלי, החיידקים תוקפים בעוז ואין מה לעשות. גזירת גורל. תכף תהיה כאן משפחת שכול הקורונה ויום זיכרון לקורבנות הקורונה ומי שמתו לו הכי הרבה בני משפחה מקורונה ידליק משואה. יהיו הטבות של ביטוח לאומי למשפחות האלה שתהפוכנה לגיבורים לאומיים וגם הנחה בארנונה. כך המדינה תנקה לעצמה את המצפון.
נכון, הרוגים במלחמות עדיין יקבלו קצבה גבוהה יותר אבל ביחס לקורבנות תאונות הדרכים שכול הקורונה יתועדף. לא יעבור זמן רב עד שבנט ייחשב משיחי לא בגלל שהוא אומר שאפשר לטפל בחמאס אלא מפני שהוא סבור שיש לו את הכלים הנכונים לטיפול בקורונה. פנטזיונר.
אם הוגי המחשבה המדינית היו מסתובבים כאן השבוע, הם היו מציעים לנו להשהות את הברית שכרתנו עם מושאי הצבעתנו, ממש כפי שעשו תושבי שדרות לפני שנים אחדות כשהגישו בג"ץ נגד המדינה שלא מממשת את חובת ההגנה כלפיהם מטילי האויב. "הממשלה לא מקיימת את חלקה בהסכם הבלתי כתוב איתכם", היה מתנשא מעלינו ז'אן ז'אק רוסו, "המנהיגים לא מנצלים באופן מיטבי את יכולותיהם השלטוניות לטובת הגנתכם מפני הנגיף, מוזר שהם מבקשים להגביל את חירותכם ולדרוש את חלקכם בחוזה". אבל רק בחלומי תולדות המחשבה המדינית מתערבבות בכנסת ישראל. במציאות ירושלים היא של מטה והשמיים סגורים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו