"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

יהיה מחיר להשתקת הימין

,עודכן

מה משותף לגדי טאוב, שמעון ריקלין, בצלאל סמוטריץ', קתי הופקינס ודונלד טראמפ? כולם ימנים־שמרנים, וכולם צונזרו לאחרונה על ידי פייסבוק או טוויטר - רשתות הענק החברתיות הנהנות יחדיו מכ־2 מיליארד משתמשים. "השתקת הימנים עלתה מדרגה כנראה גם בארץ", כתב טאוב לאחר שפוסט "מסית" שלו הוסר, בעוד ריקלין נחסם לחודש מפייסבוק והדף של תוכניתו בערוץ 20 נמחק לצמיתות רק כי העלה סרטון עם בנצי גופשטיין. גולשים מהימין הושעו כי העזו לכתוב את הצירוף "אין עם פלשתיני".

ציד אנשי הימין לא נעצר, כאמור, בגבולות ישראל: חשבון הטוויטר עם יותר ממיליון עוקבים של הופקינס, מהקולות הבולטים והאמיצים בשיח השמרני בבריטניה - הוסר. חלק מציוצי הנשיא טראמפ "סומנו" לאחרונה על ידי טוויטר כבלתי אמינים או "מעודדי שנאה". למרבה הבושה, בטוויטר מסמיכים את ה"וושינגטון פוסט"

וסי.אן.אן - שפמפמו לאורך שלוש שנים את שקר ה"קנוניה" שלא היתה בין טראמפ לרוסיה - לשמש "בודקי עובדות" לנשיא. כלומר, במקום לשאת באחריות להונאת קוראיהם וצופיהם, כלי התקשורת המסורתיים משמרים את ההגמוניה על המידע בזכות הרשתות החברתיות שהיו אמורות לקרוא תיגר על הסדר התקשורתי הישן, וכעת בוגדות בייעודן לשמש פה להמון המושתק.

סתימת הפיות לא מתרחשת בחלל ריק, אלא כתוצאה מחרם כלכלי על פייסבוק מצד חברות המבקשות להילחם ב"שיח שנאה" - כלומר, בעמדות שמרניות. מיותר לציין כי מחוללי שיח שנאה אמיתי, לרבות האייתוללה חמינאי או המטיף האנטישמי לואיס פרחאן, מורשים להפיץ בחופשיות קריאות להשמדת ישראל. בארץ פוסט מסית לכאורה של המוזיקאי אפרים שמיר נגד רה"מ, שבו קרא "לחסל את הפסיכופת" - לא הוסר.

האכיפה הפוליטית מקבלת פנים כשמגלים מי עומד מאחורי הקמפיינים "נגד שנאה". האיש שיזם למשל את החרם הכלכלי נגד פייסבוק, ג'ים סטייר, הוא איש שמאל מובהק המקורב למשפחת קלינטון. אמי פלמור, לשעבר מנכ"לית משרד המשפטים וכיום חברת "מועצת התוכן" של פייסבוק שבסמכותה לפסול תכנים, טענה בעבר כי "חוסר חיבה זה גם סוג של גזענות" וביקרה את מתנגדי המסתננים בדרום ת"א: "אני לא גרה רק עם שכנים בלונדיניים עם עיניים ירוקות". בטוויטר, "אחראי היושרה" שאמון על מלחמה ב"דיסאינפורמציה", יואל רות, השווה בעבר את היועצת הבכירה של טראמפ לשר התעמולה הנאצי גבלס וכתב כי "יש נאצים בבית הלבן". מנכ"ל גוגל לשעבר, אריק שמידט, סייע להילארי קלינטון בקמפיין הבחירות האחרון מול טראמפ.

דומה שהאליטות בעמק הסיליקון מבקשות "לכפר" על הפופולריות שהפלטפורמות שלהן צברו בקרב אנשי הימין בדמות חבלה בקמפיין של טראמפ לנשיאות. כעת תפקידם של ימני כל העולם להתאחד ולהשיב מלחמה: החרמת פייסבוק מצד ריקלין, מגל וסג"ל והיוזמה של משרד המשפטים האמריקני לחשוף את הרשתות החברתיות לתביעות דיבה הן התחלה טובה, וכן קידום אלטרנטיבות דוגמת הרשת החברתית "פרלר" שמצהירה כי לא תצנזר תוכן. טוב אם מייסד ומנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג ייזכר בחזון שהעמיד בתחילת דרכו - "להפוך את העולם למקום פתוח יותר". אחרת, הוא וחבריו עלולים לגלות במהרה כי גם להשתקת הימין יש מחיר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

גלעד צוויק

כתב כלכלי ב"ישראל היום". עיתונאי מאז 2008. עסק במהלך הקריירה בתקשורת בתחומים רבים: תחקירים, מדיני-פוליטי, כלכלי, מגזין וספורט. נולד בתל אביב וגדל בירושלים. בעל תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ומדע המדינה מאוניברסיטת ת"א. כמו כן, למד תסריטאות בביה"ס לקולנוע וטלוויזיה סם שפיגל שבירושלים. "כתבה שזכורה לי במיוחד, היא מהראשונות שכתבתי. זו הייתה שיחת טלפון עם אלי אוחנה מביתן המודיעין בספארי. עבדתי בספארי ובמקביל נבחנתי למקומון של מעריב בשרון. המשימה הייתה לערוך ריאיון עם כדורגלן העבר האגדי ומאמן הפועל כפ"ס דאז. עברתי את המבחן, וכעבור שנה כבר עברתי לעיתון ארצי".

כדאילהכיר