האכזבות של בוריס ג'ונסון, ההזדמנות של טראמפ ונתניהו

תוכנית המאה ומימוש הסנקציות על איראן מהווים הזדמנות מכרעת לנתניהו ולטראמפ להוכיח שהם עומדים במילתם • הם לא רוצים להיזכר כגרסה של בוריס ג'ונסון, שאכזב פעם אחר פעם 

ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו צריך להתרגש מ"העצה החברית" של ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון. מי שהלך בעקבות שגריר האמירויות בארה"ב, יוסוף אל־עותייבה, וכתב טור ב"ידיעות אחרונות" שבו הבהיר כי הוא מקווה שהסיפוח לא ייצא אל הפועל, מתגלה כאכזבה גדולה עבור ישראל ובכלל. 

התקוות של ישראל מרה"מ הבריטי נכזבו מהר מאוד. טראמפ עם ג'ונסון // צילום: אי.פי

זה לא חדש. כבר ב־2017, עת כיהן כשר החוץ בממשלתה של תרזה מיי, נחשף ג'ונסון כאיש חסר עקרונות בכל הקשור למדיניות חוץ. גם בשיא המאבק למען הברקזיט, בחר ג'ונסון להתכופף באופן מלא בפני האיחוד האירופי ומשרד החוץ הבריטי לרעת ישראל, לרעת ארה"ב ולטובת איראן ואש"ף. 

כשממשל טראמפ עזב את מועצת האו"ם לזכויות האדם עקב האנטישמיות והאנטי־אמריקניות המובנות בה, מיהר שר החוץ דאז ג'ונסון לז'נבה, התייצב בפני המועצה ונשבע לה אמונים. כשממשל טראמפ התנער מהסכם הגרעין, ג'ונסון התיישר עם האיחוד האירופי ופעל יחד עם צרפת וגרמניה להקים מנגנון פיננסי שיעקוף את הסנקציות האמריקניות. כיום, כאשר הממשל פועל להאריך את אמברגו הנשק הבינלאומי על איראן לפני שיפוג באוקטובר, לא נוקף רה"מ הבריטי אצבע מלבד מס שפתיים למען המהלך האמריקני.

פער בין מילים למעשים

כאשר ג'ונסון נכנס למשרד החוץ, לישראלים היו תקוות גדולות מאיש הברקזיט. אולם במארס 2017, לפני ביקורו הרשמי בישראל עם ראש הממשלה (ושר החוץ דאז) נתניהו, ערך סיור מתוקשר עם ראשי שלום עכשיו באזור E1 ליד מעלה אדומים. כשנשאל אם התכוון גם להיפגש עם ראשי מועצת יש"ע, גיחך ג'ונסון על עצם הרעיון. מבחינתו, נתניהו היה הקונטרה לשלום עכשיו. בכך, נתן האורח הבריטי משקל שווה לעמותה רדיקלית לממשלת ישראל. ג'ונסון אימץ את מטבע הלשון האנטישמית של ג'ון קרי וחבריו כאשר אמר שלישראל יש שתי חלופות בלבד - נסיגה מלאה לקווי 1949 (מה שמכונה פתרון שתי מדינות) או מדינת אפרטהייד. נכון, הוא עדיף מראש מפלגת הלייבור האנטישמי ג'רמי קורבין, ועל כן לישראל היתה סיבה טובה לנשום לרווחה כשזכה בבחירות בשנה שעברה. אבל העובדה שאינו אויב מושבע לא הופכת אותו לידיד אמת. 

אי־המוכנות של ג'ונסון להתנער ממדיניות החוץ העוינת לארה"ב ולישראל - ואגב לעצמאות בריטניה - של האיחוד האירופי, משמעותה שלפחות בכל הקשור לתחום זה, המורשת שישאיר היא של חולשה. האיש שהוביל את היציאה של בריטניה מהאיחוד כדי לשקם את עצמאותה הלאומית ולהבטיח את עתידה, נכשל במבחן המעשה והנציח את השליטה של בריסל במדיניות החוץ של ארצו. ההתנהלות של ג'ונסון מול איראן וישראל מאכזבת במיוחד משום שהיא חושפת פער עצום בין מילותיו למעשיו. לאורך כל הדרך, כאשר לא היה בעמדה של מקבל החלטות, ג'ונסון מיהר לעמוד לצידן של ישראל וארה"ב בסגנונו המרהיב והססגוני. והנה כעת, כשיש בידו להיות בעל ברית לנו ולאמריקה, אין לו את תעצומות הנפש להיפרד מהממסד ומהמוסכמות העייפות והמוטעות שלו.

וזה מביא אותנו לנשיא דונלד טראמפ מצד אחד ולנתניהו בצד השני. כמו ג'ונסון, גם הם עומדים כעת למבחן. עד כה, טראמפ ידע לגבות את עמדותיו האנטי־ממסדיות לגבי איראן וישראל כמו גם בשלל נושאים אחרים במעשים. אשר לאיראן, טראמפ אמר שיתנער מהסכם הגרעין שקודמו ברק אובאמה סגר עם איראן, וכך עשה. הוא אמר שירושש את איראן בסנקציות כדי למנוע ממממנת הטרור הגדולה בעולם את היכולת גם לפרנס את אזרחיה וגם לפרנס את בנות חסותה הטרוריסטיות, וכך עשה. 

כיום המדיניות הזאת של טראמפ בסכנה. אם לא יפעל בהחלטיות, יפוג באוקטובר תוקפו של אמברגו הנשק הבינלאומי שהטילה מועצת הביטחון על איראן, וזו תוכל לייבא מערכות נשק חדישות מכל מקום. אם לא יביא לקריסת הסכם הגרעין ויפסיד בנובמבר לג'ו ביידן, יקיים האחרון מייד את הבטחתו להחזיר את ארה"ב להסכם הגרעין, הגם שמשמעות הדבר שלאיראן יהיה ארסנל גרעיני, ומשטר האייתוללות ישרוד ויתחזק לעוד דור שלם לכל הפחות.

ליצור מציאות אחרת

אשר לישראל והפלשתינים, טראמפ אמר שאינו מוכן לשוב על טעויות כל קודמיו בדור האחרון, ויצא לדרך חדשה. הכרתו בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות היו אות לרצינותו. תוכנית השלום של טראמפ, המבוססת על ההבחנה הנכונה ששורש הסכסוך הוא סירובם ההיסטורי של הפלשתינים להשלים עם קיומה של המדינה היהודית, היא הוכחה שמילותיו ומעשיו אחד הם. אבל כל הישגיו אלה בסכנת מחיקה כעת. אם יחליט להתנער ממוכנותו להכיר בריבונות ישראלית על חלקים של יהודה ושומרון כפי שהצהיר בבית הלבן בינואר, אזי הקהילה הבינלאומית, לרבות הדמוקרטים, תתנפל על שאריות המורשת שלו ותמחק אותן. ערביי המפרץ שהידקו את שיתוף הפעולה שלהם עם ישראל בזכות הגיבוי שטראמפ נתן לירושלים, ירגישו שעדיף להם ללכת עם האירופאים ועם הדמוקרטים, הרי טראמפ כבר לא רציני. 

מה שנכון לגבי הנשיא טראמפ נכון שבעתיים לגבי ראש הממשלה נתניהו. מיומו הראשון בלשכת ראש הממשלה בשנת 1996, הנושא המזוהה ביותר עם נתניהו הוא המאבק נגד תוכנית הגרעין האיראני. אין אדם ביקום המזוהה יותר עם המאבק הזה מנתניהו. כיום, כאשר על פי פקחי האו"ם איראן על סף יכולת גרעינית עצמאית ואמברגו הנשק עומד לפוג, עבודת חייו עומדת למבחן.

כשנפגש עם שליח מזכיר המדינה ג'ון הוק ביום שלישי, אמר נתניהו כי הגיע הזמן ליישם את סנקציות ה"snap back" על איראן. על פי ההסכם, כל סנקציות האו"ם שהוסרו עם סגירת הסכם הגרעין אמורות לחזור אם איראן תפר את המגבלות הגרעיניות שהוטלו עליה. האמריקנים מאיימים לממש את סמכותם להפעיל את המנגנון הזה, ותפקידו של נתניהו להכשיר את הדרך לפעולה זאת. אשר לתוכנית הגרעין עצמה, גם כאן, נתניהו עומד למבחן. איראן גרעינית תהיה אסון עולמי. אבל עבור נתניהו היא תהיה גם כישלון אישי.

ולבסוף הפלשתינים: בשנת 1996 נבחר נתניהו לראשות הממשלה בזכות ההתנגדות שלו לתהליך אוסלו של השמאל. נכון, אוסלו נכשל בדיוק כפי שהוא וחבריו הזהירו שייכשל. אולם במשך כל השנים שעמד בראשות הממשלה, נתניהו לא מחק את אוסלו כי הוא לא החליף אותו עם יוזמה אחרת. תוכנית הריבונות שלו היא ההזדמנות להוביל את ישראל למציאות אחרת מול הפלשתינים ומול העולם כולו. 

אוסלו מבוסס על התכחשות לזכויות של ישראל ותשלום מס שפתיים לצרכים הביטחוניים שלה. תוכנית הריבונות מבוססת על הכרה בינלאומית בזכויות של ישראל והתחשבות אמיתית בצרכים הביטחוניים שלה. אם נתניהו יעמוד איתן ויממש את תוכניתו כעת, הוא ייזכר כמנהיג היסטורי. אם יתכופף, הוא ייזכר כפספוס הגדול בתולדות המדינה. הגרסה הישראלית של ג'ונסון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו