יותר ויותר קולות אזהרה נשמעים בהנהגת הליכוד, ולפיהם, אם תנסה כחול לבן בראשות גנץ לטרפד את "ניצול ההזדמנות ההיסטורית" של סיפוח חלק מן הגדה המערבית, תהיה זו סיבה להוביל את ישראל לבחירות נוספות.
רבין עם פרס ויגאל אלון בממשלת המערך, 1976 // צילום: סער יעקב/לע"מ
נזכרתי ב"תרגיל המבריק" של יצחק רבין, על רקע קבלת הפנים החגיגית למטוסי ה־F-15 בדצמבר 1976. המטוסים הגיעו אמנם ביום שישי לפני כניסת השבת, אך חלק מן האורחים נאלצו לשוב לבתיהם תוך חילול שבת. "אגודת ישראל" ו"פועלי אגודת ישראל" מהאופוזיציה הגישו הצעת אי אמון בממשלה שאמנם לא נפלה, אך שניים משרי המפד"ל נמנעו ורבין ראה בכך, משום מה, הזדמנות מצוינת להיפטר משרי המפד"ל. הוא פיטר אותם ולאחר מכן התפטר בעצמו, והפך את ממשלתו לממשלת מעבר בלעדיהם, לקראת בחירות שנקבעו ל־17 במאי 1977.
בתחילה נראה המהלך של ראש הממשלה בעל הניסיון הפוליטי הקצר כמהלך מבריק, לקראת בחירות שבהן יוכל להופיע ללא ה"חטוטרת" הדתית, ולקרוץ לרוב החילוני. בסופו של דבר, היו אלו בחירות המהפך הפוליטי הגדול, שהעביר את השלטון לליכוד. "התרגיל המבריק" הפך, בדיעבד, לאחת הטעויות הגדולות בתולדותיה של הפוליטיקה הישראלית.
נושא הסיפוח, שהפך מאז סוף ינואר יעד המצדיק סיכונים בתחום הדמוגרפי, המדיני והביטחוני, ולמורשתו המרכזית העתידית של נתניהו, יהיה זקוק להרבה יחסי ציבור כדי לשכנע את הבוחרים בחשיבותו. זה אינו מסוג הנושאים המעבירים מצביעים מגוש לגוש. הפיצול בימין עשוי להביא לכך שאנשיו לא יצביעו כלל, או שיצביעו למפלגות ימין שיתנגדו לסיפוח. בשמאל־מרכז סביר להניח שההתנגדות לסיפוח, שאינו מהווה חלק מהסכם עם הפלשתינים, עשויה לגרום למחילה על הצטרפות כחול לבן לממשלת נתניהו, ולתמיכה במפלגות המתנגדות למהלך שאינו חלק מהסכם שלום.
כשם שכתב האישום החמור נגד נתניהו לא פגע בו כלל, ולא מנע מן הליכוד לנסוק בסקרים בשבועות האחרונים, כך גם לא הצליח נתניהו לעורר התלהבות במחנהו בעד הסיפוח. אם להוסיף לכך את החמרת הקורונה ואת חוסר האונים המנהיגותי מול העלייה בתחלואה, עשוי איום הליכוד בסבב רביעי של בחירות להפוך לבומרנג.
מבחינתו של גנץ אין זה, בהכרח, אובדן הזדמנות היסטורית לקחת חלק בהנהגה ולהפוך בעצמו לראש ממשלה. קשה למצוא בכירים רבים בכחול לבן המאמינים כי נתניהו לא ימצא תירוץ כלשהו כדי לא להעביר את שרביט ראשות הממשלה לידי בנימין השני, בסיום 18 חודשים. אדרבא, עמידה נחרצת על נושא אידיאולוגי מרכזי כל כך, עשויה ליצור הערכה למנהיגות גנץ ולהעניק לו סיכוי להוביל את מחנה המרכז־שמאל. מי שמצליח ליצור גוש חוסם, עשוי גם להרכיב קואליציה בנסיבות מסוימות, כפי שכמעט עשה לולא סיבוב הפרסה של האוזר והנדל.
המחלוקת סביב הסיפוח מבטאת את הוויכוח האמיתי המתקיים בנושא הזה לא רק מאז 1967, אלא מאז 1948, ואפילו 1937. זהו ויכוח בין ארץ ישראל השלמה, גם באין רוב יהודי, לבין מדינה יהודית הנשענת על רוב יהודי והמבטיחה באופן מלא את זכויות אזרחיה הערבים. זה אינו ויכוח על סעיף בתקציב ולא על התבטאות מטופשת של פוליטיקאי. זהו לוז העניין, ואם גנץ יזוהה כמי שממשיך לשאת את הדגל היהודי־דמוקרטי, הוא עשוי למצוא עצמו זוכה בקולות הרוב, ומשגר את הימין לאופוזיציה. "התרגיל המבריק" של נתניהו ב־2020 עשוי להיות, מבחינתו, חזרה על "התרגיל המבריק" של רבין ב־1976. הרבה יותר משזהו איום על גוש המרכז־שמאל, זה עשוי להפוך להזדמנות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו