החשש בארץ ובעולם הוא השילוב הבעייתי בין שיעור אבטלה גבוה, ריבית ואינפלציה אפסיות וצמיחה שלילית • ואיך קרה שישראל מתבססת על גוגל ודומיה במעקב אחרי נתוני התעסוקה?
כל מנהל יודע שזמינות של נתוני אמת היא הבסיס לקבלת החלטות ולכן גם להצלחתו. לכן מביך לגלות עד כמה נתונים בסיסיים על המשק לא זמינים לנו, וגם למקבלי ההחלטות, בזמן אמת. אחד הנתונים החשובים האלה על המשק הוא מצב התעסוקה. למשבר הזה נכנסנו עם כ־100 אלף מובטלים - 3.9%. בתוך שבוע מפרוץ המשבר נרשמו כחצי מיליון עובדים שיצאו לחל"ת, ובשיא המשבר מספרם חצה את המיליון והגיע לכדי כ־1.2 מיליון דורשי עבודה.
באופן רשמי, לפחות 90% מהם נחשבו עובדים בחופשה הזכאים לדמי אבטלה ייחודיים - "דמי קורונה". אולם כשהחלו ההקלות, כבר באפריל, רבים מהעובדים שבו לעבודתם, אך מי שחיפש מספר מדויק כמה מהם, לא היה יכול למצוא. עובדים מיהרו לדווח על יציאה לחופשה, או פיטורים, אך שום דבר לא בער להם עם הדיווח על חזרתם לעבודה.
מתברר שנתונים רשמיים על מספר המועסקים נאספים אחת לרבעון, ובין לבין מדובר בדיווחים של לשכות התעסוקה והביטוח הלאומי. השבוע (רביעי), במהלך דיון בוועדת הכלכלה הפתיע שר האוצר, ישראל כץ, בנתון אבטלה משלו - 16% מובטלים בלבד, והוסיף שעד לסוף השנה נרד לשיעור אבטלה חד־ספרתי. ומה המקור של השר לנתון הזה? גוגל.
זה נשמע מפתיע, אך לא ממש. מדינת ישראל ובנק ישראל, כמו יתר המדינות והבנקים המרכזיים בעולם, קונים נתונים מהאח הגדול, או אחד מהאחים האלה. הם עושים זאת כי הם למדו שהנתונים הללו אמינים, במיוחד כנתוני מגמה. מתברר שבעיני גוגל אנחנו שקופים ככדור בדולח - הוא רואה אותנו לא רק במצבנו הנוכחי, הוא גם קורא עתידות. כך למשל, מי שמחפש מכונת כביסה ומשווה מחירים בין מכונות יקנה מכונת כביסה בקרוב, ומי שמחפש עבודה יכול למצוא עצמו באחת משתי רשימות - מובטלים, או מחוסרי ביטחון תעסוקתי. אורך הרשימה הזו לאורך זמן מספר פרק חשוב בקורות הכלכלה שלנו. כך שלפי כץ, או גוגל, יש כעת בישראל כ־740 אלף דורשי עבודה, ושר האוצר מניח שבחודשים הקרובים כ־400 אלף מתוכם ימצאו לעצמם מקום עבודה - או מעסיקיהם הקודמים, או מעסיקים חדשים.
משבר על חבל דק
השבוע הציע שר הרווחה איציק שמולי, יחד עם הביטוח הלאומי, להאריך את תקופת הזכאות לדמי אבטלה למפוטרי הקורונה ובכלל עד לסוף חודש אוגוסט. מוזר להביע תמיכה, או לדחות רעיון כזה מבלי לדעת בדיוק על כמה אנשים מדובר. ההערכות התקציביות שניתנו הן לעלות תקציבית נוספת של 3.8 מיליארדי שקלים. בכל מקרה מדובר בצעד שמעודד המשך אבטלה. ברור שהאמירה הזו מושכת אש, אבל היא נכונה.
בישראל כ־740 אלף דורשי עבודה. לשכת תעסוקה בצפון // צילום: הרצי שפירא
ראינו שהוצאת העובדים לחל"ת וההבטחה לשלם את שכרם, ולו באופן חלקי, עודדו מעסיקים להוציא עובדים לחל"ת, גם אם לא היו עושים זאת ללא הסידור הזה שהוצע באופן גורף. כעת, כשהמשק חזר לתפקד, נכון יותר להתייחס באופן נקודתי לענפים בבעיה מאשר לקבל החלטות גורפות, שגורמות לבזבוז ומשיגות גם תוצאות לוואי שליליות.
החשש הגדול, בארץ ובעולם, הוא השילוב הבעייתי מאוד בין שיעור אבטלה גבוה, ריבית אפסית, אינפלציה אפסית ושיעורי הצמיחה הנמוכים, למעשה שליליים בשנה זו. הצירוף הזה דומה לממצא רפואי עגום של נשימה איטית, דופק חלש, לחץ דם נמוך מאוד וקיפאון בשרירים - גסיסה.
במצב הזה רופאים מחשמלים את החולה האנוש ומזריקים לו חומרים שבאופן נורמלי נחשבים אסורים. גם בנקים מרכזיים וממשלות עושים דברים דומים - מזריקים כסף לשוק, קונים נכסים פרטיים, מעלים את המינוף ומשנים הגדרות כדי להכיל חובות לזמן ארוך יותר.
כך למשל, השבוע שלח הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל מכתב לבנקים, שבו הוא דורש מהם שלא להזדרז בפתיחת הליכים משפטיים נגד חייבים. מדובר בצעד חריג ובעייתי מאוד שעלול, בדיעבד, להסביר קטסטרופה פיננסית. אבל גם הבנק המרכזי לוקח סיכונים גדולים יותר בעת הזו, כפי שהוא לא התרגש ממכת ביטולי הצ'קים עם פרוץ המשבר ובעקיפין אף עודד אותה.
הצעד הזה מזכיר במשהו את הנחיות הממשל בארה"ב, בעידוד הבנק המרכזי שם, להקל על מעוטי יכולת לרכוש דירות.
על פניו זה נראה כמו מטרה ראויה, אך בפועל אלו היו הניצנים למשבר הסאב־פריים העולמי ולקריסת השווקים. ניהול המשבר הוא הליכה על חבל דק מאוד, שבה יש גם פיתוי גדול לשחרר כסף ולהגדיל אשראי. לעיתים זה נחוץ ולעיתים זה יכול להיות הרסני.
במשבר הזה נראה שהבנקים המסחריים עצרו את הסחף שהאוצר ובנק ישראל היה מוכנים ליצור בהעמדת הלוואות לעסקים. "ערבות המדינה" הפכה לסיסמה ריקה בקרן ההלוואות שהמדינה העמידה, והבנקים לא הסכימו להסתמך על המדינה והיו קמצניים מאוד בהקצאת הכספים.
מדדים בעייתיים, משקיעים קונים
גם בארה"ב הנתונים על שיעורי האבטלה מבלבלים מאוד. הנתון החדשותי הוא מספר תביעות האבטלה החדשות, המתפרסם מדי שבוע. נתון אחר הוא מספר התביעות החדשות - שהגיע בשיא לקרוב ל־20 מיליון. הנתון הסולידי יותר והמעניין הוא מספר המובטלים המתמשכים, שגם הוא עומד על מספר מדהים של כ־10 מיליון מובטלים. הנשיא דונלד טראמפ מתפקד באופן הנחוש ביותר להמרצת הכלכלה, מאז החל המשבר. ההתבטאויות שלו הפכו לנלעגות, תחילה בשל ההכחשה של חומרת המגיפה ובהמשך בשל האופטימיות לגבי משך המשבר. פרשנים מאשימים אותו בלא פחות מ"הרצת מניות", הן בשל ההכרזות שלו והן בשל ההזרמה המסיבית של הכספים לשוק - 2.2 טריליון דולר.
המצב הזה מביא את ארה"ב לגירעון צפוי השנה של 3.8 טריליון דולר - 18.7% מהתמ"ג שלה. אלא שהמדיניות של טראמפ לא החלה עם משבר הקורונה. מאז נכנס לבית הלבן הוא הגדיל את הגירעון על ידי קיצוץ מסיבי במסים וצעדים אגרסיביים לעידוד התעסוקה. קשה שלא להבחין בכך שאין דבר שמעניין את הנשיא טראמפ יותר מצמיחה ותעסוקה. מבחינתו, כלכלת אמריקה חולה קשה והוא צריך לעורר אותה, עם המחירים הוא יתמודד בהמשך.
נוכח הנתונים האלה נראה קצת מוזר שהנאסד"ק השלים עלייה של כ־37% בשלושת החודשים האחרונים, או 16% מתחילת השנה. מדד S&P500 רשם עלייה של 25% בשלושת החודשים האחרונים, אם כי מאז תחילת השנה הוא ירד מעט. אך למעשה, הבורסות בארה"ב די מתעלמות מהיסטריית הקורונה ונענות בשמחה לקריאה של טראמפ להמשיך לדהור.
המצב הזה בעייתי משהו, ושוב - גם במקרה הזה, עלול להתברר בחידה בדיעבד. שוב, אולי, ישאלו בעתיד הקרוב - איך זה שהמשקיעים המשיכו לקנות כשהמדדים הראו על בעיה קולוסאלית - בתעסוקה, בריבית ובמחירים? הם יוכלו להפנות אצבע מאשימה לנשיא, שהבטיח שהכל יהיה בסדר. אבל האמת היא שזה בדיוק התפקיד שלו עכשיו - להאמין ולשדר אופטימיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו