תחת דגל הטרור

בתוך הדיווחים על ההפגנה אתמול בתל אביב, הוזכרה גם ההפגנה שהתקיימה בכיכר רבין ביום חמישי האחרון נגד "חוק הקורונה". המפגינים ירדו מהכיכר לרחוב אבן גבירול וחסמו אותו, ניסו לתקוף עוברים ושבים וזרקו חפצים על השוטרים.

אתמול אפשר היה לראות את חציית הקווים האדומים באמצעות הנפת דגלי פלשתין. איך אפשר להפגין למען השלום והדמוקרטיה תחת דגל הטרור והרודנות? מתוך אותה תפיסה טוטליטרית אלימה, שהופכת לאופנתית, אפשר היה לראות תמונה של מפגין אחד עם חולצת טריקו של סטלין - במקום צ'ה גווארה, כמקובל. על ידו הונפו שלטים עם סמל המגל והפטיש, צלב הקרס האדום.

אולי זה יגרום לכמה מנשות רחוב שוקן העליזות לרוץ אל מסיכות החמצן: מה שצריך להיות ברור מלקחי הזמן האחרון, בארצות הברית ובישראל, הוא שיש איום על הדמוקרטיה. ארגוני המגפיים השחורים, הדגלים השחורים, תנועת צלב הקרס האדום עם הפטיש והמגל, מעריצי סטלין והקומוניזם, הברני סנדרסים המקומיים, הם הסכנה היום למשטר הדמוקרטי. הרבה יותר מנוער הגבעות.

הפגנות המחאה הישנות של השמאל בארצות הברית ובעולם הפכו לנטולות משמעות אם לא מתלווה להם מסע של הרס וביזה. אצלנו האופנה הזאת עוד לא הגיעה. אבל המסרים של תנועת החולצות והדגלים השחורים היא שהסדר הציבורי כפי שהדבר נעשה בסמכות הממשלה אינו לגיטימי ויש להפר אותו. ראינו את זה כאשר בתקופה הכי קשה של מגיפת הקורונה הם ארגנו שיירת מכוניות שפגעה בתנועה בכביש מספר 1.

לכן העובדה שהמפגינים אמש בכיכר רבין הפלילו את עצמם ולכאורה גרמו נזק למטרה שלהם בגלל הדגלים והסמלים, היא עניין פחות חשוב. מה שיותר חשוב זה שוב ההפקרות. הפגנה שהמסר שלה: הכל מותר. מי שמניף בגלוי את דגלי האויב מביע בוז כלפי אזרחי ישראל - לא פחות מאשר חמומי מוח השורפים בניינים ופורצים לחנויות. זה לא שונה מהזלזול שמפגינים בדואים בנגב הפושטים על בסיס צאלים.

אגב, איך מרגישים אלחייני וחבריו כשהם רואים את בעלי בריתם החדשים מהשמאל הקיצוני? גם הם לא מתלהבים בלשון המעטה מהחלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון ובבקעה.