"הם לא יפגעו בזבוב"

בסרטונים שצפים ומתפרסמים עכשיו מלב האנרכיה בארה"ב, צצות תמונות שלא ייאמנו. צעירים (לבנים בחלקם הגדול) מכים, בוזזים ומשחיתים בשם שוויון לשחורים, בעוד מנהיגי מחאה שחורים מתחננים בפניהם שיפסיקו, ויאפשרו להפגין בדרכי שלום. כל מה שצריך כדי להבין לאילו תהומות של אלימות וכאוס שמאל קיצוני במדינה דמוקרטית יכול להגיע, זה להביט בכמה סרטונים תחת ההאשטאג antifa#. מאיפה מגיעים אותם אנרכיסטים?

אנטיפה הוא ארגון שמאל קיצוני ומיליטנטי הפועל, בין השאר, בקמפוסים רבים בארה"ב. הארגון המבוזר דוגל במאבק נגד כל מי שבעיניו נתפס כפשיסט, גזען או קפיטליסט חזירי, ומובן שבאורח פלא, מדינת ישראל נופלת תחת כל הקטגוריות האלו. כבר שנים ארגוני ההסברה הישראליים מזהירים מהארגון המיליטנטי האלים והמסוכן הזה, שלא בוחל באמצעים כדי להפחיד ולאיים על ישראלים, יהודים ותומכי ישראל, אך ללא הועיל. נדמה כי קשה לאנשים רבים להאמין ששמאל במדינה דמוקרטית יכול להיות אלים. איך יכול להיות שארגון שמתקרא "אנטי פשיזם" ונאבק למען שוויון למיעוטים, יכול להיות רע?

עכשיו ניתן לראות בבירור איך האנרכיסטים האלו אוחזים בדגלי גאווה ו־Black Lives Matter ביד אחת, ובוזזים ומכים אזרחים ושוטרים ביד השנייה. מובן שלא כל האלימות והביזה מגיעות מצד חברי הארגון, והניסיון של הנשיא טראמפ לצייר את הארגון כמקור היחיד לאנרכיה, מוגזם. אך בעוד שקיצונים יש בכל צד, דומה שבימין יש מודעות ומאמץ להילחם בקיצוני המחנה, בעוד שהצד השמאלי מכחיש את קיומם.

למזלנו, ישראל עוד לא שם. אך האידיאולוגיה שמגדירה לאומיות כפשיזם, שמניחה כי העולם מחולק למדכאים ומדוכאים, ושאינה רואה פסול בהתנגדות אלימה לחוסר שוויון - נמצאת כבר בתוכנו, ומנשבת בין קירות הקמפוסים. לפני כשלושה שבועות פרסם תא חד"ש באוניברסיטה העברית סרטון שבו מופיעים חיילים שצולמו בקמפוס ללא ידיעתם, בשילוב מוזיקה מאיימת וקריאות להתנגד לצבא הכיבוש בכפרים, במחסומים, וגם באוניברסיטה. תאי הסטודנטים מהימין ומהמרכז הפגינו נגד ההסתה, תאי הסטודנטים משמאל נמנעו מלגנותה בפה מלא. שתיקתם, ביחד עם התגובה המביכה של האוניברסיטה העברית, שלא העמידה את ראשי התא לדין משמעתי, הן הסנונית שמבשרת את מה שיקרה אם לא נגדיר גבולות לקיצוניות - מימין, אבל גם משמאל.

גם "אנטיפה" היה ארגון עם אגף סטודנטיאלי פעיל, כזה שמאיים ומפחיד בעיקר תומכי טראמפ או חובבי ישראל בקמפוסים. היום פעיליו כבר לא מתביישים לבעוט בראשו של מי שמעז להחזיק דגל ארה"ב, לאור היום, באמצע הרחוב. כשארגנתי ביחד עם תאי סטודנטים נוספים הפגנה באוניברסיטה העברית כנגד ההסתה של תא חד"ש, קיבלתי תגובות כמו "הקומוניסטים החנונים האלו של חד"ש סתם מאיימים, הם לא יכולים לפגוע בזבוב". אבל אם יש לקח שאפשר ללמוד מהאירועים בארה"ב, הוא שאסור לשתוק מול שיח אלים והסתה, גם כשהם מגיעים מהצד השמאלי של המפה ונחזים לדיבורי שוויון ואחווה. גם רעיונות השמאל הקיצוני יכולים להוביל למחוזות אלימים ומסוכנים, ואם השמאל המתון לא מוכן למתוח את הקו האדום הזה בעצמו, אנחנו כאן בשביל להזכיר לו היכן עובר הגבול.

אביב רוזנמן הוא יו"ר צעירי הימין החדש, סטודנט לפכ"מ באוניברסיטה העברית ומקים תא הסטודנטים של ימינה בקמפוס