ביום שלישי האחרון, באמצע חקירתו הנגדית של עד המדינה בפרשת הולילנד, היפנה ש"ד את תשומת לב השופט דוד רוזן לפסק דין של לשכת השמאים, המחזק לטענתו את דבריו. השופט רמז לו כי בנושא הזה אמורים לעסוק אנשי התביעה בעת החקירה החוזרת, אבל העד ביקש בהמשך להקריא ארבעה משפטים מאותו פסק דין.
הוא נדחה - לא לפני שרמז לשופט בעדינות כי מותו קרוב. "לא תהיה לי הזדמנות בחקירה חוזרת", אמר, "לא תהיה חקירה חוזרת... למען הסדר הטוב הודעתי לפרקליטות שב־14 בחודש אני נכנס לניתוח..."
נציג התביעה, עו"ד יהונתן תדמור, הצטרף להודעה: "העד נכנס לפרוצדורה רפואית, צנתור יותר מורכב מהצנתור הקודם. זה בהרדמה. לפי מה שנמסר לנו העד ייעדר שבוע..."
פרקליטו של אולמרט, עו"ד רועי בלכר, ביקש לראות מסמכים רפואיים. "אנחנו לא מאמינים מייד לכל דבר שהעד אומר בקשר עם מצבו הרפואי", טען והרמז שלו היה ברור: אולי העד הקשיש לא זקוק לניתוח. אולי הוא מנסה להתחמק מעדות.
הסניגור הספקן לא הספיק לקבל את הניירת שביקש כי יומיים אחרי אותה ישיבה - שעות ספורות אחרי סיום חקירה נגדית נוספת של העד - חש האחרון בביתו ברע, ביקש עזרה ונפח את נשמתו.
* * *
האירוע הטרגי הזה לא היה יכול להפתיע את מי שראו את העד החולני, כבד הגוף, ששקל 150 ק"ג, מגיע לאולם הדיונים. הוא נעזר במקל הליכה, נזקק למכשיר חמצן, התקשה בקריאה. הוא לא הסתיר את בעיות הבריאות הקשות שמהן סבל ואת העובדה שהחקירה הנגדית שלו נמשכת ונמשכת כאילו אין מי שיגדע אותה. היה ברור שתוחלת חייו קצרה ושהכתובת נמצאת על הקיר.
את הכתובת הזאת קראו היטב נציגי הפרקליטות, שהתריעו והזהירו והתחננו להקל עימו; הכירו אותה הנאשמים הרבים, שכמה מהם ישבו וגיחכו באולם כאילו הכספים שש"ד נתן להם, לדבריו, לא נמצאו בחשבונותיהם או בחשבונות בני משפחתם; הכירו אותה 17 הסניגורים, שהבינו שאת האיש הזה קשה לשבור בחקירה נגדית. למרות סתירות רבות, חלקן מובנות מאליהן בגין ים החומר, הראיות וכמות האירועים, הוא החזיק מעמד.
את העובדה שהעד הזה תרם יותר מכל פושע בישראל למלחמה בשחיתות השלטונית הכבדה, המפחידה ממש, הכירו גם כמה עיתונאים, ובעיקר עורכים מרושעים, שהתנהלו כבובות מריונטה של יחצני ראש הממשלה לשעבר. הם היו שותפים לקמפיין שבירת רוחו של עד המדינה, שאחד מבסיסיו החשובים היה ב"ידיעות אחרונות" ובאתר האינטרנט שלו. כאן ירו לעבר ש"ד בכל הכלים; כאן צלבו אותו באמצעות כמה מחייליהם בטלוויזיה; כאן חזרו לקוד ההתנהגות של ימי כיסוי משפט חיים רמון והניסיונות להלך אימים על עדי תביעה.
עליהם ועל שלושת השופטים. הם ניסו כזכור להטותם, אותתו להם מה הם צריכים לעשות, ניסו להפחידם. זה לא צלח.
* * *
את מצבו הקשה של העד הכיר היטב גם השופט דוד רוזן, שקיבל מסמכים רפואיים מרופאים ניטרליים מטעם המדינה ונחשף לקושי של ש"ד להעיד שעות רבות. לכן החליט להקל עליו מעט, אבל לא מספיק: במקום שמונה שעות ביום הורה לו להתייצב לעדות ארבע פעמים בשבוע במשך חמש שעות.
כבודו לא האמין כנראה שמצבו של ש"ד נורא כל כך ושהפרקליטות נהגה באופן אחראי כשביקשה לשמוע את ש"ד בעדות מוקדמת שלו. הוא לא זיהה את האסון שבדרך ונתן לכך ביטוי באחת הישיבות, כאשר העד לא התייצב בגין מחלה: הוא הזהירו באמצעות התביעה כי ישלח שוטרים לעצור אותו אם לא יופיע מרצונו.
רוזן, חייבים להבהיר כאן, לא רצה רע. להפך: הוא רצה לקדם את המשפט, לייעל אותו, להוכיח שהוא מסוגל לסיים אותו לבדו בתוך כשנתיים, כפי שהבטיח לנשיאת בית המשפט. הוא ביקש להוכיח כי טעו מי שטענו שמשפט רגיש כזה, שבו יושבים באולם 16 נאשמים ולפחות 16 סניגורים, מחייב הרכב של שלושה שופטים.
טעות קשה: אילו הוצב בתיק הרכב של שלושה שופטים, מותר להניח שהיה בכוחו לגדוע חלק מהחקירות הנגדיות המיותרות שמספרן נגע ב־70, שלא עסקו תמיד במהות, ושעוררו רושם של רצון לדחות את הקץ. לא מדובר בחקירה אחת, לא בחמש, לא בעשר. לכן דרש השופט עצמו מההגנה לעסוק בעיקר: בכספי השוחד. לכן אמר באחת ההזדמנויות כי זה לא משפט של עבירות תכנון ובנייה, אלא של שוחד.
* * *
מה יקרה עכשיו?
לתביעה ייגרם אולי נזק מסוים מאובדן העד הזה, שלא הספיק להיחקר בידי פרקליטי כל העדים בחקירה נגדית. אבל זה לא נזק בלתי הפיך. רחוק מזה. נכון לעכשיו, כשמכירים את הר הראיות; כשזוכרים שלנאשמים ניתנת הזדמנות לעלות לדוכן העדים ולהפריך את טענות התביעה; כשזוכרים שש"ד נחקר בידי אחרים גם בעניין אולמרט; כשמביאים בחשבון שיש עדי תביעה רבים המחזקים את דברי עד המדינה - המשפט הזה חי, קיים ובועט.
מי שקיווה לחמוק ממנו - יתאכזב. עכשיו יתחיל מצעד העדים שמבחינת הפרקליטות עשויים להדק את החבל סביב צוואר רוב הנאשמים, לרבות אהוד אולמרט. עכשיו מתקרב רגע האמת גם של שולה זקן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו