"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לשבור את מונופול אגף התקציבים

,עודכן

החלטה אחת שיצאה בשבוע שעבר מלשכת שר האוצר, הציפה בבת אחת את החולי הגדול ביותר של משרדו. שלטון הפקידים, המונופול הגדול ביותר, החליט, תוך כדי בחינת עמודות אקסל וחישובים פנימיים, על סולם הערכים החדש של המדינה.

אלה שהאמינו שאין זה ערכי להוציא את עובדיהם לחל"ת, ושמן הראוי להמשיך להעסיקם כל עוד הדבר באפשרותם - לא יקבלו מענק מהמדינה. מי ששלח את עובדיו לחל"ת, לעומת זאת, יקבל. במילים פשוטות, מי שדאג לעובדיו - יוצא, כרגיל, פראייר.

על פי ה"גרושניקים" - כינוי שהודבק לפקידי האוצר - המדינה לא צריכה לפצות מעסיקים בחברות שהמשיכו להעסיק עובדים.הפקידות הזחוחה של האוצר, זו שמקום עבודתה מובטח והיא אינה יודעת חרדה כלכלית מהי, נותנת מתנה לעשירים, ומחלישה שוב את החלשים.

למה זה קרה לשר האוצר החדש, ישראל כץ, שכל הקריירה הפוליטית שלו התאפיינה במיתוגו כ"בולדוזר", במובן הטוב של המילה? ובכן, זה ככל הנראה התחיל בבחירה של מנכ"לית משרדו, אישה מוכשרת בלי צל של ספק, אך בכל זאת מישהי שכל חייה המקצועיים עברו בפקידות, שגדלה באגף תקציבים וספגה את הדנ"א שלו. כמו הרבה שרי אוצר לפניו, גם ישראל כץ, לצערנו, מתחיל את כהונתו בכניעה לאגף התקציבים.

זה מצער בעיקר משום שלשר האוצר יש כל הכלים להצליח בתפקיד. החלטה מוזרה זו שלו יכולה להיות סימן אזהרה ותמרור גרוע לבאות. לחלופין, אם יתפוס את עצמו בזמן, זו יכולה גם להיות נקודת ההתערבות והמפנה שלו. עדיין לא מאוחר. לשר האוצר יש הכלים להצליח, אולם לשם כך הוא צריך לעשות פעולה אחת המנוגדת למסורת הרעה שהשתרשה בישראל: לא להיכנע לפקידי משרדו.

ישראל במצב חריג, והעולם במצב חריג, וזה כנראה הזמן לנקוט פעולה חריגה - ובראש ובראשונה לפרק את המונופול של אגף התקציבים. אגף שעל פי מנכ"ל האוצר, שי באב"ד, חלק גדול מבכיריו מונו בתפירת מכרזים בשיטת חבר מביא חבר, אגף שמחשבותיהם וליבם של אנשיו נתונים לעתידם ולתרבות הדלת המסתובבת שהתפתחה במחוזותיהם. אגף שהדנ"א שלו הוא חיזוק החזק והחלשת החלש.

ההחלטה המקוממת של האוצר, שמשמעותה היא סטירת לחי לעסקים הקטנים, לאינספור החנויות ובתי העסק שלא הוציאו את עובדיהם לחל"ת, היא עוד ביטוי למונופול הפקידים על קביעת מדיניות: תכנון הכלכלה, חלוקת משאבים, תקצוב משרדים, קביעת יעדים אסטרטגיים. מדובר על אחד ממעוזי הפקידות הכוחניים בישראל, שבדומה לפרקליטות, משתמש במונופול שיש לו על כלים שלטוניים - מבלי שנבחר, ולעיתים בניגוד לאידיאולוגיה ולמדיניות של נבחרי הציבור.

הגיעה שעתו של ישראל כץ לשבור את אגף התקציבים, להביא מישהו מבחוץ, שמבין את הבעיות ומכיר העבודה - אבל שחושב כמוהו. זה המבחן שלו, ועל זה הוא יקום וייפול. הוא מצמץ ראשון, אבל לפניו קדנציה שלמה לתקן את המעוות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר