בית המשפט המחוזי בירושלים היה בתחילת השבוע תמונה של ניגודים. בבוקר יום ראשון צנחו הטמפרטורות. ירושלים היתה קרירה במזג האוויר שלה, אך חמה, בואכה לוהטת, בנעשה בה. ההתאמה היחידה היתה בין הרוחות שנשבו ברחובות הבירה בעוצמה לבין הרוחות הסוערות שהורגשו בתוך מבנה בית המשפט.
הבניין היה עטוף כולו ביריעות ברזנט לבנות שכיסו את גדרותיו משיקולי אבטחה, אך בפנים לא היה עטוף. להפך. מילותיו הקשות, החדות, של ראש הממשלה, נאשם מספר אחת בתיק 67104-01-20 בקעו מתוך הרמקולים שהוצבו בסמוך לעמדות השידור והדהדו בוודאי גם לתוך לשכות השופטים.
הדיון בן השעה היה קורקטי. לא טכני, כפי שניסו לטעון שיהיה. אין דבר טכני בראש ממשלה, באנשי עסקים בכירים, במו"ל עיתון מוביל שמאשרים שקראו אישומים כמו אלו שנכתבו נגדם. עם זאת, הדיון לא עסק בתוכן כתב האישום. השלב הזה עוד הרבה לפנינו והוא יגיע רק בעוד כמה חודשים. אז תישמע, או תיכתב, תשובת הנאשמים לאישומים, ונגלה לא רק שהם כופרים בהם, אלא גם מדוע, ואילו טענות יש בפיהם.
באופן כללי אנחנו אוהבים לסכם אירועים במונחים של ניצחון והפסד. צד מרוויח מול צד שיוצא בלא כלום. אבל בכל הנוגע לדיון משפטי, בוודאי דיון כזה, קשה לסכם את הדיון עצמו במונחים של ניצחון והפסד. ובכל זאת, אפשר לומר שבית המשפט נענה לדרישת הסנגורים, כשקבע את הדיון הבא לעוד חודשיים, ללא נוכחות הנאשמים. אין זה מלמד בהכרח מה יקרה בהמשך הדרך. גם את לוחות הזמנים מוקדם לקבוע. אפשר רק להעריך שדיוני ההוכחות לא יחלו בחצי שנה הקרובה, לכל המוקדם.
בית המשפט הוא זירה חדשה לראש הממשלה, ובכל זאת הוא ניהל אותה וזז בתוכה כמו שהוא יודע לעשות. כולם ציפו שיפתיע, אך לא ידענו מה תהיה ההפתעה ומה סדר הגודל שלה.
והנה נתניהו הקדים הגעתו, ובעודנו תוהים מדוע צץ משום מקום פודיום - קולו הפציע. אך יותר מכל הפתיעו עוצמת דבריו והאשמותיו. ועוד הוסיפה על כך התמונה שלו, שתוכננה מראש היטב, מוקף בשריו הבכירים ובמקורביו, מקצתם קשורים או ממונים על מערכת אכיפת החוק, מערכת החינוך, ואף לתהליך מינוי השופטים.
זכותו של נאשם להילחם על חפותו, זאת אפילו חובתו. מדובר במלחמה שלעולם איננה פשוטה או קלה. בכל כתב אישום, המדינה - בהגדרה - נמצאת בעמדת פתיחה חזקה יותר. לה החומר, לה הראיות, היא המאשימה. כן, גם כשמדובר באדם חזק ובכיר כראש ממשלה.
אך בו בזמן, בנימין נתניהו אינו עוד נאשם. הוא ראש ממשלה מכהן - עם המחויבויות הנלוות לכך.
בין כל הניגודים שליוו את פתיחת משפטו של נאשם מספר אחת, זה היה המתח שהורגש יותר מכל. המתח בין קול נאשם, שטוען שנגרם לו עוול אישי וציבורי גם בשל תפקידו ועמדותיו, שנלחם על חפותו - לבין קולו של ראש ממשלת ישראל, שתפקידו גם להוביל את המערכת בממלכתיות, בשם כולם, לכבד את רשויות המדינה האחרות - וכן, גם את העומדים בראשן.
השבוע, במחוזי ירושלים, גבר הקול הראשון.
תמר אלמוג היא פרשנית המשפט של כאן חדשות
