"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תנו לשב"כ לנצח את הפשיעה

,עודכן

מתחילת השנה נרצחו 25 צעירים ערבים, מהנגב בדרום ועד ביענה בצפון; שניים נוספים נורו למוות בידי משטרה ואנשי ביטחון. בעיית האלימות והנשק בחברה הערבית לא הלכה לשום מקום. לממשלה ולמשטרה נוח לכוון את החיצים כלפי החברה הערבית, בטענה לאי־שיתוף פעולה, כאילו שהאזרח אמור להיות סוכן או מפקח של המשטרה. ההתעלמות מקוממת. לאחר הירי על שוטרים בטירה התכנסה הממשלה לדיון, השרים מיהרו להוציא הודעות - ובצדק. אבל כשעשרות אזרחים ערבים נרצחים והסחר בנשק ביישובים הערביים נעשה לאור יום - שתיקה.

הפשיעה הקשה, הירי בנשק חם, דמי החסות והשתלטות גורמים עברייניים על המרחב הציבורי דוחפים עשרות אלפי משפחות ערביות, בעיקר מקרב המעמד הבינוני, לעבור להתגורר ביישובים יהודיים סמוכים. כך קורה כבר שנים בערים כמו כרמיאל, חריש, עכו, נהריה, נוף הגליל, באר שבע, ואפילו ראש העין. פשע קשור בעוני ובמצב הסוציו־אקונומי הקשה ביישובים שהוזנחו, אולם הבעיה הכואבת היא בעיית הביטחון האישי, לנוכח הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר לשים יד על נשק ולחסל חשבונות עם יריבים, אפילו על מקום חניה.

המשטרה, למרות מאמציה, לא מצליחה לקדם פתרון יסודי וארוך טווח. הגיע הזמן לומר את המילים הגסות ביותר בחברה הערבית: הכניסו את השב"כ. אין ספק שבתודעת אזרחי ישראל הערבים השב"כ נתפס כארגון אכזרי, מפחיד, ששולח זרועות לכל תחומי החיים. המטען ההיסטורי לא פשוט, והדברים ידועים (או שלא). אבל הציבור הערבי גם יודע - לא תמיד בטובתו - עד כמה השב"כ אפקטיבי ויעיל, ובמצב הנוכחי הכמיהה לסלק את הנשק מהרחובות עשויה לגבור על החשדנות ועל המשקעים.

לארגון יש אמצעים, שיטות ויכולות שמסיבות רבות אין במשטרה, ואם להודות על האמת, יש לו יתרון בפעילות בסביבה דוברת ערבית. אף אחד לא משלה את עצמו: זו קריאה חריגה, אבל גם מה שמתרחש ביישובים הערביים עבר כל פרופורציה.

יש להניח שבשב"כ יעדיפו לשמור על בידול מהמשטרה. סביר גם שחלקים בציבור הערבי יחושו שהם מסומנים כ"אויבים", ומן הסתם חלק לא מבוטל מהנהגת הציבור הערבי תעדיף להשמיע את ההתנגדות המסורתית, אולי כי גם להם נוח להשתמש במשטרה כבשק חבטות.

אבל לו הייתי חבר כנסת או ראש מועצה מקומית, הייתי קורא היום להכניס את השב"כ ליישובים הערביים. הרי לתפיסת התושבים, השב"כ נמצא שם ממילא בכל זמן ובכל מקום. כל שנחוץ הוא שינוי המנדט שלו או מתן סמכויות חדשות. במקום שיעבוד נגדנו, יאמרו התושבים, יעבוד למעננו. מי בעד חיסול הפשיעה?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר