חילי טרופר התעקש על כניסה לתפקיד שר התרבות והספורט. כשהפרשנים הפוליטיים בפריים טיים התעקשו כי ילך למשפטים, טרופר כבר ידע בסתר ליבו כי הוא רוצה את המשרד הזה.
בניגוד לקודמתו בתפקיד, הוא באמת אוהב ספורט. אוהד הפועל ירושלים בכדורסל, מגיע למשחקי בית וחוץ ויושב עם האוהדים. אחרי שרה בית"רית, מגיע שר מהצד האדום של הבירה. בתרבות הוא רואה אופציה לאחד בין חלקי העם, ועם התקציב הגבוה של המשרד, גם אחרי הקיצוץ הצפוי, הוא בהחלט יכול לעשות זאת.
טרופר נכנס בתקופה המורכבת ביותר של הספורט הישראלי. הקיצוץ הרוחבי עומד לפגוע קשות בענפים החצי־מקצועניים כמו כדוריד וכדורעף, והכדורגל והכדורסל אינם יודעים לאן תיקח אותם הרוח. מנגד, המגזר הערבי רוצה להמשיך להצמיח את ספורטאי העתיד של המדינה, אחרי שישראל סוגרת כבר 40 שנה ללא נציג ערבי במשלחות האולימפיות. גם ספורט הנשים מצריך בדיקה מחודשת: בתקציבים ובאופן שבו הוא מטופל.
כשייגמר הטרלול הנוכחי, נגלה סוף־סוף מי הוא שר החינוך של מדינת ישראל. מי שזה לא יהיה, טרופר צריך לעשות מה שלא עשו קודמיו: להביא לכך שבתי הספר ישימו דגש גדול יותר על החינוך הגופני. בעבר, כל שר שניסה לעשות זאת מול משרד החינוך, נתקל בחומה.
אם טרופר רוצה להביא איתו בשורה, אלה הן הנקודות העיקריות שבהן הוא צריך לגעת. אחרי שיסיים את החריש במשרד (החלפת המנכ"ל הנוכחי תהיה התחלה טובה), הוא יבין שהקרב האמיתי יהיה על כספי הטוטו - בדיוק איפה שרגב הפסידה במאבק מול משה כחלון.
היא שחררה לו 1.2 מיליארד שקלים, שלעולם כבר לא יחזרו לספורט הישראלי. טרופר חייב להתעקש ולהחזיר את השליטה על הכסף למשרדו. אחרי הכל, הפראיירים שמהמרים על ספורט ישראלי הם אנחנו, האוהדים, אז לפחות שהכסף יגיע אלינו בחזרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו