להיות לצידם בשעתם האחרונה

ביום שישי האחרון סבתא שלי נפטרה והפכה לספרה נוספת בשורת הנפטרים מקורונה שמפרסם משרד הבריאות. בת 98 היתה. צלולה, חדה, חכמה ומלאת חסד, וקיימה קשר הדוק ואוהב עם ילדיה, נכדיה, ניניה ובני ניניה. לפני כשבועיים הובאה מבית האבות לאשפוז מבודד, שם סיימה את חייה. הצוות המדהים של בית החולים שערי צדק טיפל בה ועדכן במסירות, אך המפגש המשפחתי האחרון עם סבתא היה בלילה חשוך בהר המנוחות, טבול בכאב ובבקשות סליחה שלא יכולנו להיות שם לידה.

היא היתה אישה דגולה, סבתא שלי, והשורות צרות מלהכיל את גדולתה. ספק אם יש שורות רחבות דיין לציור תמונת חייה. לצידה ברשימת מתי הקורונה עוד רבים דגולים כמותה. ניצולי שואה, וטרנים, מדענים, רופאים, אחיות, אנשי חסד אדירים ודמויות מופת למכביר. רובם מתו לבד, כמוה. דור הנפילים הזה, שכרגע נמצא במוקד האיום, גדל בצל "מחלות הרקע" שהביאה עימה המאה ה־20, על תקופות האופל שלה. כיהודים היו זקנינו בקבוצת סיכון תמידית. שואה, רדיפות ומלחמות ליוו את נעוריהם ובגרותם כצל, אך הם הישירו מבט אל המוות, והמוות השפיל את עיניו ונכנע מול עמידתם המפוארת ומול המפעל המפואר שהם בנו פה.

יש לנו משימה גדולה וקדושה, והיא לדאוג שהם לא ימותו לבד. השכר שהיו אמורים לזכות בו סבתא שלי והסבים והסבתות של כולנו, היה הנחמה שהבטיחה שכשיגיע יומם, הם יהיו עטופים במשפחותיהם, יזכו לליטוף אחרון, לנשיקת פרידה וללחישה שתלווה אותם לפני שיעשו את דרכם לבית דין של מעלה.

השליחות להגשים את הנחמה הזו היא אחריות שלנו. פקודה משר ההיסטוריה, שדי בשכל ישר ובמשמעת מינימלית כדי לציית לה. ודרושה גם עבודה טובה, יעילה, ובעיקר מהירה של הממשלה בבתי האבות, כדי למנוע ממי שעוד רק אפשר את המציאות הנוראה של יציאת הנשמה רחוק מיקיריהם ומאהוביהם. אין לנו היתר לסרב לפקודה.

בתוך השפע, האפשרויות והטוב שזכינו לו כבני העולם המודרני ב־2020, נדרש מאיתנו להתגבר על הריחוק הקשה, על הגעגועים שצובטים את הלב ועל הכעס מול ההתנהלות הנפסדת של ראש הממשלה, נשיא המדינה ונבחרים אחרים שהפרו את ההוראות, ולהתרחק ככל האפשר מזקני השבט הנתונים בסיכון כדי שנבטיח שנהיה לידם בזמן החשוב והנורא ביותר. הצוותים הרפואיים המופלאים עושים מעל ומעבר גם בניסיון לחבר בין חולים קשים לבני משפחות בסיטואציית הריחוק הסוריאליסטית. אך אין כמובן תחליף לבן, לנכדה או לנין שיישב ליד מיטתו של מי שנוטה למות ויחבק אותו בימיו ובשעותיו האחרונים. אסטרטגיית היציאה שמדובר בה רבות מהמצור הכלכלי חשובה, אך לפניה יש ליישם ולהבטיח את אסטרטגיית היציאה מהעולם של יקירינו כשהם אינם מרוחקים ומנותקים.

בין הררי הגרפים, הנתונים וההסתברויות, יש סטטיסטיקה אחת מובהקת שאינה ניתנת לערעור: 100 אחוזים מבני האדם יפגשו את מלאך המוות. חובה עלינו לדאוג שאפס אחוז מהם יעשו את זה כשהם לבד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו