"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מתי תיעדפו אותך בפעם האחרונה?

,עודכן

נראה שהגיע הזמן להפסיק להגיש טיפול רפואי לחולי קורונה מגיל 40 ומעלה, ולבודד לחלוטין בני 35 ויותר. מה, נראה לכם מוגזם? מטורף? אכזרי? - אז למה כשמדובר במבוגרים יותר או בקשישים (וכיום נכנסים לקטגוריה הזו גם אנשים בני 65-60) זה נראה סביר והגיוני? מהו ההבדל העקרוני - חייהם שווים פחות?

באיטליה, כך שמענו, לא מבזבזים מכונות הנשמה על בני 60 ומעלה. אצלנו "קשישים" בני 65 פלוס אמורים להיכנס לבידוד באופן גורף. מושג חדש נכנס לחיינו בהקשר הקורונאי: "תיעדוף". כלומר, האמצעים מוגבלים, הצוותים הרפואיים - או מישהו אחר, השוטרים במחסומים? הצבא? - יחליטו מי יחיה ומי ימות. והקריטריון: הגיל. בן או בת 65 פלוס - יאללה, סלאמת, חייתם מספיק, סבלתם מספיק בעמק הבכא הזה, נשחרר אתכם מעולו וסעו לשלום. תאמינו לנו, עושים לכם טובה... אפליה על רקע גיל - ומה יותר אפליה מנטילת הזכות לטיפול רפואי ולחיים - היא גילנות, אייג'יזם. כמו גזענות, אבל מגיע בכל הצבעים.

אני לא רוצה להיות במקום מי שצריך להחליט אם להנשים בן 65 או בת 30 עם "מחלות רקע". אגב, לכל אותם בני תשחורת עליזים ומתרוננים שמבלים בפארקים ומתגודדים להם להנאתם, וגם לכל השאר - כי גם את הצעירים והנוער אנחנו לא מפלים על רקע גילם, ואנשים חסרי אחריות וחסרי סולידריות באים בכל הגדלים - כדאי לדעת שאותן "מחלות רקע" הן לא בהכרח סרטן, אלא גם "סתם" לחץ דם גבוה, סוכרת, אסתמה, קצת בעיות לב, ועוד עניינים די נפוצים. אז כל אותה גישת "אה, זה רק כמה זקנים חולניים, לי זה לא יקרה" לצורך השתמטות מהקפדה על בידוד, היא לא רק מגעילה, אלא גם די טיפשית.

אפילו ארנולד שוורצנגר, השרירן מהעתיד, העלה ליו־טיוב סרטון בבידוד. אם אדון I'll be back הוא על תקן "קשיש" - הוא מלטף שם בסלון המרווח את סוסוני המחמד שלו, או שמא אלה חמורים, כאילו היו חתלתולים - אז מה נגיד אנחנו, אזובי חדר הכושר?

אז לפני שאנחנו פוטרים את כל ההנחיות המחמירות ב"נו, אנחנו נהיה בסדר, זה רק קשישים עם מחלות רקע", כדאי לזכור את הבדיחה הסובייטית על מזכיר המפלגה שביקר באוניברסיטאות ופטר כלאחר יד את דרישות הסטודנטים לשיפור תנאים, אך לעומת זאת רשם בקפדנות ובמסירות את כל דרישות האסירים בכלא. כששאלו אותו לסיבת ההבדל, הוא הסביר: "אנחנו - לאוניברסיטה כבר לא נגיע".

ועל אותו משקל, אם יתמזל מזלנו, לאותו מקום של "קשישים" ו"קשישות" נגיע כולנו, בעזרת השם, אז כדאי להסתכל קצת במראה ולבחון את היחס לאנשים מבוגרים - מבחינה אישית ומבחינה מערכתית וציבורית כאחד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר