ידה המתה של הלכת דרעי־פנחסי

על פי הדיווחים, כחלק מהמשא ומתן הקואליציוני בין הליכוד לבין כחול לבן, נדונה חקיקה שתקבע שגם אדם שכנגדו תלוי ועומד כתב אישום, יוכל להמשיך לכהן כשר או כממלא מקום ראש ממשלה. מדובר בניסיון נוסף לבטל את הלכת דרעי־פנחסי, ולהוציא מתוך הבאר הקואליציונית את האבן שזרקו פנימה שופטי בג"ץ. אולם האמת היא שכל ניסיון לתקן את החוק באופן נקודתי, לא יצלח. הכנסת כבר תיקנה בשנת 2001 את חוק היסוד, וקבעה במפורש שהליכים פליליים מביאים לפקיעת כהונתו של שר רק כאשר הוא מורשע בבית המשפט בעבירה שיש עימה קלון.

שופטי בג"ץ הראו לנו בשבוע האחרון שחוק, ואפילו חוק יסוד מפורש, אינו מהווה מחסום בפני פעולתם. גם התיקון של שנת 2001 לא ריגש אותם במיוחד. הם המשיכו לדון בעתירות שהוגשו להם נגד כהונת שרים שכנגדם הוגש כתב אישום. אמנם, מאז תוקן החוק מעולם לא קרה שבית המשפט הורה לראש הממשלה לפטר שר, אולם אימת בג"ץ הובילה לכך שמרבית השרים התפטרו מרצונם. כך לאחרונה עשה השר חיים כץ, אם כי הוא ציין במכתב ההתפטרות שהוא עושה זאת אף שאינו חייב לעשות כן מבחינה משפטית. כך פרש גם בנימין נתניהו מתפקידי השרים שמילא.

כדי להבין כיצד קרה שלמרות חוק יסוד מפורש ממשיך בג"ץ בשלו, חשוב להבין שלמעשה הלכת דרעי־פנחסי כוללת בתוכה שתי הוראות שונות. עד לאותם פסקי דין של דרעי ופנחסי בשנות ה־90, היה ברור שהסבירות ושיקול הדעת של ראש הממשלה במינוי שרים ובפיטוריהם הם שאלה פוליטית. כל עוד אין חוק שאוסר מינוי אדם לתפקיד שר, אסור לבית המשפט לעסוק בעניין.

הלכת דרעי־פנחסי הראשונה היא עצם החידוש בכך ששיקול הדעת של ראש הממשלה יכול לעמוד למבחנם של שופטי בג"ץ. ברצותם יסכימו עם שיקול דעתו, וברצותם יפסלו אותו. מדובר בחידוש בקנה מידה בינלאומי, אולם אימפריאליזם שיפוטי חדשני מעולם לא הפריע לשופטינו. הלכת דרעי־פנחסי השנייה קבעה שכתב אישום המוגש כנגד שר, הופך באופן אוטומטי את מינויו או את המשך הישארותו בתפקיד לבלתי סבירים. אם השר לא יפוטר או יתפטר, יתערב בג"ץ ויעשה זאת בעצמו.

כאשר תוקן חוק היסוד ב־2001, קבעה הכנסת שמבחינתה, בהחלט סביר ששר ימשיך לכהן עד הרשעתו, ובכך היתה אמורה לבטל את הלכת דרעי־פנחסי השנייה. אולם התנאי לכך הוא שבג"ץ יכפוף את ראשו אל מול הוראותיו הברורות של המחוקק. מובן שהדבר לא קרה, ובג"ץ שב וכתב "כשירות לחוד, ושיקול דעת לחוד". העובדה שהמחוקק טרח לציין שאדם כשיר לתפקיד שר גם כשכתב אישום מרחף מעל ראשו, לא אומרת ששופטי בג"ץ יקבלו את שיקול הדעת של ראש הממשלה שמינה אותו.

סמכויותיהם של נבחרי הציבור ושיקול דעתם מתכרסמים שוב ושוב תחת שיניהם החדות של שופטי בג"ץ. פתרונות נקודתיים לא יצלחו. הדרך היחידה היא לסתום את החור שממנו יוצאים המכרסמים. יש לתקן את חוק יסוד: השפיטה ולקבוע בו כי שיקול הדעת של נבחרי ציבור אינו תלוי במה ששופטי בג"ץ רואים כסביר.

למדינת ישראל מגיע בית משפט שאינו עוסק בפוליטיקה ואינו מתערב במינויים בכירים בממשלה ובכנסת. זו הדרך היחידה להשיב את האמון שאבד למערכת המשפט.

עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ומחבר הספר "מפלגת בג"ץ"