"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בג"צ לא הותיר ברירה: ההתפטרות מתבקשת

,עודכן

הנשיא אהרן ברק לימד אותנו כי "דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב". במרכז המשטר הדמוקרטי עומדת הנחת היסוד, שלפיה נציגי העם אמורים להגיע לפשרה לאומית, שתאפשר חיים בצוותא, לבני החברה כולה.

את הפשרה הלאומית אמורים לגבש נבחרי הציבור בבית המחוקקים. הנבחרים אמורים לקבוע את סדר העדיפויות הלאומי, לשקף את תפיסות היסוד החברתיות ולעגן את סדרי החיים בנורמות מחייבות.

בחברה הישראלית חל שיבוש, שהולך ומחריף לאורך השנים עד כדי איום ממשי על המשטר הדמוקרטי. האיום אינו מצד נבחרי הציבור מימין או משמאל, אלא מבית המשפט העליון, שיורד כבר שנים לתוך שדה המערכה הפוליטי. בית משפט שמשוכנע שמלוא כל הארץ משפט, שחברי הכנסת אינם מחוקקים אלא ממליצים, ושבאמצעות פרשנות ואיזונים בית המשפט הוא שמכריע וקובע את סדרי החיים.

אינני רוצה להתווכח עם שופטי בית המשפט העליון אם פסק הדין שלהם באשר לחובה על יו"ר הכנסת לכנס את המליאה על מנת לבחור יו"ר חדש, צודק או מוטה ומוטעה. ברור כשמש שפסק הדין איננו חכם. לא היה קורה דבר אילו בית המשפט העליון היה ממתין כמה ימים ומאפשר לחברי הכנסת לנהל מו"מ ולהתארגן לקראת בחירת יו"ר, ובוודאי נראה הזוי בעליל שבית המשפט פרסם החלטה ארוכה, עוד בטרם הספיקו שופטיו לעיין ברצינות בתשובתו המנומקת של יו"ר הכנסת.

הניסיון של בית המשפט העליון להתערב באופן בוטה כל כך בעבודת הכנסת הוא ביטוי לביטול עקרון הפרדת הרשויות. ההוגים הגדולים של הדמוקרטיה המודרנית סברו שבין שלוש הרשויות, הרשות השופטת אמורה להיות הצנועה מכולן, באשר היא מורכבת מפקידי שפיטה ממונים. בישראל התהפכו היוצרות והרשות השופטת השתלטה על הרשויות האחרות. לא כאן המקום לדון כיצד התאפשר המהלך הנועז והמתוחכם של ההשתלטות ומי אחראים להתהוותו.

התפטרותו של יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת, היתה למעשה צעד מתבקש. התפטרות שיש בה ביטוי מצפוני מובהק לניסיון לזלזל בכנסת ולפגוע במעמדה הציבורי ובסמכותה על פי חוק. למרות המעורבות הפוליטית המובהקת של בית המשפט העליון לטובת אג'נדות שסטודנטים בשנה א' במשפטים יודעים לזהות בוודאות, למרות התחושה של רבים מאוד בציבור שכבר הפנימו את מי משרתים שופטי ההרכבים המוכרים בסוגיות רגישות בעלות משמעות פוליטית - אין ברירה אלא לציית לפסקי דין של בית המשפט העליון.

שקוף שלגנץ אין רוב לעמוד בראשות הממשלה. לו היה לו רוב כזה, הוא היה מקים ממשלה ודואג לבחור יו"ר כנסת. הוא זקוק לעזרת בית המשפט לחוקק חוקים פרסונליים נגד נתניהו ותו לא, בית המשפט בהחלטתו מעניק לו את האפשרות לכך.

המוצא היחיד שנותר לאדלשטיין הוא להתפטר ולהותיר בידי בית המשפט את ניהול המהלכים בתוך הכנסת. אחר כך יוכלו שופטי בית המשפט העליון בדימוס, שרוצים לשנות את נתיב החברה ולהקים את ישראל החדשה, לזעוק מרה על קץ הדמוקרטיה ולהטיל את האשמה על כל מי שלא חושב כמותם.

כוח בלתי מוגבל סופו להשחית. מוטב שכולם בפוליטיקה ובמשפט ינהגו בצניעות, יבינו את גודל השעה והאתגר העצום המונח לפתחה של החברה הישראלית, וישאירו את קרבות הלודרים לימים טובים יותר.

תנו לתבונה לנצח!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר