פסק הדין נגד אדלשטיין: הימין שותף לתקדימים

אתמול (שני) בלילה פסק הרכב מורחב של בג"ץ פה אחד שיו"ר הכנסת היוצא, חה"כ אדלשטיין, אינו יכול לעכב עוד את ההצבעה על בחירת יו"ר כנסת חדש. עוד לפני מתן פסק הדין, גורמים בליכוד קראו לאדלשטיין לסרב לציית לפסק הדין וטענו שזוהי התערבות חסרת תקדים של בג"ץ בפעילות הכנסת. על רקע זה, חשוב להזכיר, שהדרך לפסק הדין שניתן אתמול בלילה רצופה בתקדימים להם שותפים חברי כנסת מהימין.

לשני התקדימים החשובים ביותר בהם התערב בית המשפט בהחלטות יו"ר הכנסת אחראי לא אחר מאשר חה"כ מאיר כהנא. בבג"ץ כהנא נ' יו"ר הכנסת, פסק בית המשפט נגד החלטת יו"ר הכנסת לסרב להניח הצעות חוק של כהנא על שולחן הכנסת, ואילו בבג"ץ סיעת כך נ' יו"ר הכנסת פסק בית המשפט נגד החלטת יו"ר הכנסת לסרב לכהנא להגיש הצעת אי אמון. תתפלאו, אבל לפחות ככל שמדובר בהגנה על הזכויות הפרלמנטריות של חה"כ כהנא מול כוחו של יו"ר הכנסת, בג"ץ פסק פעמיים שכהנא צדק.

אגב הגנה על הזכויות הפרלמנטריות של חה"כ, לתקדים האקטיביסטי ביותר להתערבות שיפוטית בהליכים פרלמנטריים, שעורר את הביקורת הרבה ביותר, אחראי חבר כנסת מש"ס. בבג"ץ 1843/93 פנחסי נ' כנסת ישראל, הרחיב בג"ץ את סמכותו להתערב בהליכי הסרת חסינות של הכנסת, אפילו כאשר הכנסת אינה חורגת מסמכותה, והחיל על הליכים אלו כללים של הליך הוגן. באותה פרשה ביטל בג"ץ את החלטת הכנסת להסיר את חסינותו של פנחסי וקבע שנפגעה זכותו של פנחסי לדיון הוגן.

בפסק הדין הראשון בו ביטל בג"ץ חוק בשל פגמים בהליך חקיקתו, בפרשת מס דירה שלישית, העותרים היו, לעומת זאת, חברי כנסת ממספר מפלגות מרכז ושמאל. אולם, מאלף לראות מה אמרו חברי הכנסת מהקואליציה על פסק דין. חה"כ בצלאל סמוטריץ ממפלגת האיחוד הלאומי אמר: "למרות התוצאה הקשה שבה בית המשפט מבטל חוק של הכנסת, הפעם מדובר בפסק דין נכון גם בעיניים שמרניות... במסגרת הפרדת הרשויות תפקידו של בית המשפט מתמצא בהקפדה על קיום הפרוצדורה והשמירה על כללי המשחק הדמוקרטיים. זה מה שעשה כאן בית המשפט". יושב-ראש ועדת הכנסת, חה"כ יואב קיש מהליכוד, אמר: "אני מתנגד לפסילת חוקים או מעורבות דעתנית בחקיקה על ידי בג"ץ... אך כשמדובר בשיפוט על הליך פגום ולא מהות, זו בהחלט סמכות שקיימת לבג"ץ." אפילו חה"כ משה גפני מיהדות התורה, שהתנהלותו כיו"ר ועדת הכספים הייתה במוקד הביקורת השיפוטית, אמר: "אני כמעט אף פעם לא מסכים עם שופטי בג"ץ. הפעם אני מסכים לחלוטין עם מה שכתבה הנשיאה נאור. היא צודקת. אני לא מחוקק ככה".

לאורך השנים, הגישו חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית עתירות רבות הקוראות לבג"ץ להתערב בהליכים פרלמנטרים. ברובן המכריע נמנע בית המשפט מלהתערב, בשל הריסון העצמי הרב שגזר על עצמו משיקולי הפרדת רשויות וכיבוד הכנסת. מבין העתירות הללו רלוונטיות ביותר לעניינו עתירה של חה"כ יוסי שריד מרצ שקרא לבג"ץ להתערב בסמכות יו"ר הכנסת לקבוע את סדר היום בהקשר של קביעת מועד הדיון בהצבעת אי אמון; עתירה של חה"כ לימור לבנת מהליכוד שקראה לבג"ץ להתערב בסמכות יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט לקבוע את סדר היום בהקשר של קביעת מועד הדיון בהצעת חוק; עתירה של חה"כ יעקב ליצמן מיהדות התורה בעניין ההצבעות הכפולות שקרא לבג"ץ לבטל חוק בשל פגם בהליך חקיקתו; ועתירה של חה"כ גלעד ארדן מהליכוד נ' יו"ר ועדת הכספים, שקרא לבג"ץ להתערב בהחלטת יו"ר הועדה בטענה שהיו"ר עשה שימוש לרעה בסמכותו לקבוע את סדר היום כדי לסכל את רצון רוב חברי הוועדה.

המשותף לכל המקרים הללו הוא שחברי הכנסת מכל המפלגות, לרבות הליכוד, ימינה, המפלגות החרדיות ואפילו כך של כהנא, קיבלו את העיקרון שתפקידו הלגיטימי של בית המשפט לשמור על קיום כללי המשחק הדמוקרטים בכנסת. במקרים רבים, התערבותו של בית המשפט הייתה לטובת מפלגות אלו מבלוק הימין. הפעם, כאשר יו"ר הכנסת היוצא הפר את כללי המשחק הדמוקרטיים וניסה לסכל את רצון רוב חברי הכנסת לבחור יו"ר חדש לכנסת, הפסיקה הייתה לרעת הליכוד. העובדה שהתוצאה הפעם אינה מוצאת חן בעיני חברי כנסת מסוימים, אינה מצדיקה קריאות לסרב לציית לפסיקת בית המשפט.

ד"ר איתי בר-סימן-טוב הוא מרצה בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן ויו"ר האגודה הישראלית לחקיקה