בצל הקורונה וההתכתשות הפוליטית, כמעט בלי שהרגשנו, הולכת ומתארכת רשימת הקולות החסרים בשידור הציבורי והם מתרחקים בזה אחר זה מעמדות השפעה במצבת השידורים שם. רובם מזוהים עם "המחנה הלאומי", אך לפני הכל הם עיתונאים מעולים ובעלי יושרה מקצועית. הוויתור על שירותיהם אינו קשור לכאורה להשקפת עולמם, שמתקשה עם תבניות הגשה ועריכה בגוון ליברלי שמאלי. פעם יסבירו את "הזזתם" מהמיקרופון בשינוי מערכי השידור על רקע משבר קורונה ובפעם אחרת בסידור עבודה, בגיל מתקדם או בבוס שהשתנה. יהיו הסיבות או התירוצים לכך אשר יהיו, התוצאה היא מובהקת.
נזק מצטבר, שמצמצם את היכולת של השידור הציבורי, בדגש על רשת ב' הכה מואזנת, להיות גם מאוזנת; להשמיע לציבור גם מנגינה ימנית שמרנית או יהודית לאומית ששונה מהבון־טון התקשורתי שמוכר לעייפה. האם מדובר ב"טיהור"? ייתכן שהמילה הזאת חזקה מדי, אבל קצת קשה להאמין שבצבר המתמשך הזה - הכל מקרי.
בני טייטלבאום, שהגיש בהצלחה רבה הן יומני חדשות והן את "הכל דיבורים" (יחד עם עדי מאירי) הוגלה לרשת מורשת הנידחת, יחסית. אמוץ שפירא וזאב קם, שהגישו אף הם יומני חדשות, הורחקו ממיקרופון ההגשה ונותרו כתבים בלבד. לפני ימים אחדים הופסקה (זמנית?) גם תוכניתם של קלמן וסג"ל בכאן 11, והאחרונה ברשימה היא אמילי עמרוסי (עמיתתי מעיתון זה) שהורחקה מהגשת יומני חדשות, ושגם תוכנית האקטואליה המשובחת שהגישה יחד עם פרופ' יובל אלבשן - משדר תוסס ומאוזן - הוסרה (זמנית?) מלוח השידורים. לרשימה הזאת אפשר לצרף גם את יעקב אחימאיר, שחדל להגיש יומני בוקר ברשת ב' ואת "רואים עולם" בכאן 11, ואם תרצו - גם את עמית סגל שעזב ביוזמתו את "דקלסגל".
בניגוד לכמה מידידי הטובים, אין לי בעיה עם דעותיהם הגלויות או הסמויות של אריה גולן, קרן נויבך ולוסי אהריש - שאתמול נודע על הפסקת עבודתה ב"סוכן תרבות" בכאן 11 - ועוד רבים מעמיתיהם בתאגיד. מדובר בעיתונאים ובמגישים מצוינים, שעושים את מלאכתם נאמנה. רבים מהם הם תבנית נוף השקפתם ובית גידולם. אני מעדיף כאלה על פני אנשי תקשורת שמתנהלים בריחוק כמשקיפים מנותקים. קולותיהם חשובים. הם צריכים להישמע, אבל מה שאינו מתקבל על הדעת הוא שרק, או כמעט רק, קולותיהם יישמעו; שהמיקרופון נשמר להם בלבד, ושהמגישים החדשים שהשידור הציבורי מתגבר בהם בימים אלה את שורותיו, צבועים בגוון אחיד, כמו יו"ר מפלגת העבודה לשעבר שלי יחימוביץ' או איש "הארץ" חיים לוינסון.
כל זה, אם צריך להזכיר למישהו, אינו מתרחש על דף חלק: אחרי שנים רבות של הטיה ברורה של הרדיו הממלכתי לצד ה"שמאלי" של המפה הפוליטית ואדנות על מערכת הערכים הישראלית, הצליחה גם שורת אנשי מקצוע "ימנים" להשתלב בעמדות השפעה של עריכה והגשה. זה היה תיקון צנוע בהיקפו, שאיזן אך במעט את ההגמוניה ארוכת השנים של השמאל בתקשורת. עכשיו הגלגל נע לאחור ושוב יש סכנה שיושתק קולו של לפחות חצי מהציבור הישראלי; שהפער הבלתי נסבל בין "עמדות התקשורת" לבין "עמדות הציבור" ייפתח מחדש; שהשפה והנחות היסוד והתעדוף ובחירת המרואיינים ודרך הצגת השאלות - יהיו כולם בבחינת "שפה אחת ודברים אחדים". כך הלוא היה שנים רבות. אל תיקחו אותנו לשם שוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו