לקראת מחטף חוקתי

השיח סביב הרשימה המשותפת והקורונה העביר איכשהו מתחת לרדאר את העובדה שבימים הקרובים עומדת הכנסת הנכנסת לשנות לרעה את המשטר החוקתי של מדינת ישראל.

הצעת החוק להגבלת כהונתו של ראש ממשלה לשתי קדנציות והצעת החוק להדיח ברוב רגיל ראש ממשלה נבחר שהוגש נגדו כתב אישום, עלולות לחבל באופן חמור בדמוקרטיה הישראלית.

אני מציין "ככל הנראה" משום שמעולם לא התקיים דיון אקדמי או ציבורי רציני בהצעות החוק הללו, כפי שמתבקש במהלך של שינוי חוקתי, מה שמחזק עוד יותר את הרושם שמדובר במחטף. החוקים הללו פוגעים בבלמים ובאיזונים שהם הבסיס לשיטה הדמוקרטית.

בנקודה הזו חשוב להניח בצד את הטענה שהמאפיין העיקרי של השיטה הדמוקרטית הוא שלטון החוק ועליונותו של בית המשפט. שלטון חוק קיים גם באיראן, שבה אין מחלוקת לגבי תקפותם של חוקי השריעה ועליונותם על בני תמותה. עליונות בית המשפט היא ביטוי זר שנורמל אצלנו שלא בצדק; המונח הנכון הוא עצמאות בית המשפט.

ייחוד השיטה הדמוקרטית טמון ביכולת שלוש רשויות השלטון לבלום ולאזן זו את זו, ובכך לשמור על יציבותה. כשם שבית המשפט יכול לפרש בצמצום את החוק, כך יכול המחוקק להתגבר בחקיקה על הלכה משפטית.

החוק להגבלת כהונת ראש ממשלה לשתי קדנציות נראה על פניו ראוי, בייחוד לנוכח הניסיון האמריקני. אלא שארה"ב היא דמוקרטיה נשיאותית, והנשיא עצמו הוא הרשות המבצעת, ואילו ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית וראש הממשלה הוא ראש הרשות המבצעת, המשקפת את מערך הכוחות ברשות המחוקקת.

להגבלת הכהונה של ראש ממשלה תהיה השפעה ישירה על כוח הרשות המחוקקת. לדוגמה, לממשלה ולמפלגה פוליטית יש מעגל חיים שונה. החוק יאלץ את המפלגה השלטת להחליף בכל שמונה שנים את העומד בראשה, ייצור חוסר יציבות ובהכרח יחליש את כוחה, ומכאן גם את כוחה של הרשות המחוקקת.

בתוך מסגרת הבלמים והאיזונים הלכה הרשות השופטת והתחזקה על חשבונה של הרשות המחוקקת. יש לכך כמה סיבות הקשורות גם בהיחלשות מבנית של האחרונה, כמו המעבר ממפלגת המון למפלגת שלד והירידה בכוחה המגייס של אידיאולוגיה פוליטית.

מאז שנות ה־70 הולכת מערכת הבלמים והאיזונים ונשחקת, והחוק המוצע רק יוסיף לכך. השאלה היחידה היא מדוע אצה הדרך למחוקק הישראלי לפגוע כך בהפרדת הרשויות ובאיזונים ובבלמים ביניהם, שהם־הם נשמתה של הדמוקרטיה?

הרי תפקידו של המחוקק לשמור על המארג הדמוקרטי ועל הפרדת הרשויות והאיזון ביניהן, ולא על טוהר המידות. טוהר המידות יישמר באמצעות מערכת דמוקרטית מאוזנת ויעילה, עם מעמד מוגדר אך לא אינסופי, לרשויות האכיפה והמשפט. מהי אפוא הסיבה?

ההסבר לחקיקה החפוזה מדאיג: הפרלמנטרים שאצו־רצו להגיש את הצעות החוק הללו, לא תופסים את עצמם כמחוקקים הפועלים מתוך אחריות פרלמנטרית. האם מתוך חוסר הבנה? זדון?

לכל אחד ואחת הפרשנות שלו ושלה. אבל העובדה שחברי הפרלמנט שאך זה הושבע, כשמעליו מרחפת הכרזה על מצב חירום לאומי, הגישו הצעת חוק שעתידה לרכז את כל סמכויות השלטון בידי הרשות השופטת - עובדה זו מעוררת דאגה.

ד"ר עדי פורטוגז ממונה על תשתיות המידע במכון בן־גוריון, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב