לא חושבים על היום שאחרי

תקציבי המחקר והבריאות נחתכים בחסות משבר הקורונה, והגירעונות נערמים •מקרי המוות הבאים, של אותם חולים שימותו מצמצום התקציבים האלו, כבר לא ייספרו כחלק מהמגיפה

"בשנה שעברה מתו 37 אלף אמריקנים מנגיף השפעת המוכר. זה בתחום הממוצע של 70-27 אלף מתים בשנה. כלום לא הושבת, החיים והכלכלה המשיכו כרגיל. ברגע זה יש 546 מקרים של וירוס הקורונה ו־22 מתים ממנו. תחשבו על זה!" כך צייץ הנשיא האמריקני דונלד טראמפ ואכן, מי שבוחן את ההשפעה של המגיפה העולמית על השווקים יכול רק לתהות: האם זו בעצם מגיפת ההיסטריה האנושית הראשונה?

בסין, מוקד המגיפה, נדבקו בנגיף 80,700 בני אדם. מדובר ב־56 אנשים לכל מיליון תושבים. באיטליה ובדרום קוריאה נדבקו 12,500 ו־7,450 (בהתאמה) - שיעור של 150 איש לכל מיליון. באיטליה מתו יותר מ־800 בני אדם ובדרום קוריאה 53. גם באיראן דווחו 237 מקרי מוות מהמחלה, אך ביתר מדינות העולם מדובר במספר זניח של הידבקויות.

גם במדינות העולם השלישי לא נרשמה הדבקה המונית, למרות רמת היגיינה נמוכה, חוסר מודעות למחלה בכלל, ערים צפופות מאוד והיעדר הגבלות תנועה. ד"ר מריה ואנקורחובה מארגון הבריאות העולמי הצביעה על כך שגם במרכזים רפואיים בעולם, שבהם פרצה והתפשטה מגיפת הסארס, הדומה מאוד לקורונה, לא נרשמו מוקדי הדבקה המוניים. למעשה, היא אומרת, כמי שחקרה את המחלה בסין, היא כמעט לא מכירה מקרים של הידבקויות מנשאים. 

ישראל בתחתית הרשימה העולמית עם יותר מ־70 מקרים מדווחים של המחלה, ועד לכתיבת שורות אלה ללא שום מקרה מוות. הנתונים האלה לא שונים מהותית מאלו שהתבססו על הרבה פחות מקרים וניסיון מתחילת חודש ינואר ועד לשלהי חודש פברואר.

זו היתה הסיבה לכך שלמרות הדרמה שמלווה כל מגיפה ולמרות חוסר הוודאות שהיא יוצרת, השווקים בעולם לא הגיבו למגיפה ולעובדה שבסין התמודדו עם אלפי מקרי מוות וחולים קשים ממנה. גם כשסין השביתה עצמה לדעת, הטילה סגר על כ־70 מיליון איש, אסרה כל התקהלות וחייבה אנשים בבידוד אחרי כל תנועה פנימית בין הערים. גם כשסין, "בית החרושת" של העולם האחראי לייצור כחמישית מהסחורות בכדור הארץ, השביתה מפעלים - גם אז השווקים המשיכו לפרוח, כאילו כלום לא קרה. 

ללכת נגד האינסטינקט

מחירי הדלק אמנם ירדו כבר בינואר, אך באופן מתון ומדוד. אז מה בעצם קרה בסוף החודש שעבר שהביא לשינוי המגמה בשווקים, לנפילות שהביאו למחיקה של יותר מ־12 טריליון דולר - סכום דמיוני השווה כמעט לשלוש שנות תקציב של המדינה עם התקציב הגדול ביותר בעולם, ארה"ב? מה קרה פתאום שהצדיק נפילה של מחירי הנפט בעולם לאלו של 1991 - 35 דולר לחבית, עם חוזים עתידיים הקרובים ל־30 דולר? 

אחד מאנשי העסקים שנפגע מהירידות בשווקים אמר לי פעם שהחוכמה הטמונה בהצלחה היא בפעולה הפוכה מהאינסטינקט של מרבית האנשים: "כשהעסק שלך נראה בשיאו - זה הזמן לשקול מכירה; כשאתה מאמין בעסק שלך והוא נקלע לקשיים - תתמודד, אל תקבל החלטות אובדניות ואל תמכור". כמי שמאמין בהקבלה בין המאקרו למיקרו תרגמתי את החוכמה הזו גם לרמה האישית: כשאתה בשיאך, כשאתה מרגיש מצליח מאוד - תירגע ופזר את התחושה הזו לסביבה; כשאתה נכשל, קודם כל תיזהר מפעולות שתצטער עליהן, כי גם בתחתית יש עוד מה להפסיד. 

אבל אצל המדינות יש כשל מובנה: האחראים לבריאות מתפקדים כאילו שלמניעת המחלות אין השלכות כלכליות הרסניות. הרי ברור שסגירת הגבולות ופיזור כל התקהלות שהיא יאטו מאוד התפשטות מגיפה, אך בעולם המודרני המחיר של הפעולות הללו יעלה גם בחיי אדם. מאז שנות ה־70 של המאה הקודמת, כשהכלכלה העולמית הואצה, תוחלת החיים במדינות המפותחות, כולל ישראל, עלתה בשנה אחת שלמה בכל עשור; והרעב בעולם המערבי הודבר לחלוטין - לראשונה בהיסטוריה האנושית. ההישגים המדהימים האלה קשורים ישירות לתקציבי המחקר והפיתוח, לעלייה ברמת החיים שאפשרה תנאי היגיינה נאותים ולתקציבי הבריאות. 

כל אלה נחתכים בימים אלה והגירעונות הנערמים יחתכו בהם גם אחרי שהמגיפה תחלוף, אלא ששום משרד בריאות בשום מדינה לא יצטרך לתת את הדין. מקרי המוות הבאים, של אותם חולים שימותו מצמצום התקציבים הללו, לא ייספרו ככאלה, אלא יתווספו לרשימת המתים ממחלות; זאת בניגוד למתים מהקורונה שלגביהם עלולה לצוץ השאלה לראשי מערכות הבריאות - מה אתם עשיתם כדי למנוע אותם?

הממשלה אחראית לפצות

בדרך כלל משרד הבריאות מרגיע את הציבור. בארץ, כמו במקומות נוספים בעולם, הטיל המשרד בתחילת השבוע מגבלת התכנסות של 5,000 איש אלא שבפועל, חברות וארגונים ביטלו גם כינוסים קטנים (שלשום כבר עודכנה ההגבלה ל־100 איש). בקניונים נרשמה ירידה חדה של מבקרים, למרות שמשרד הבריאות לא ביקש זאת, אך גם שום גורם עדיין לא פנה לציבור בקריאות הרגעה. מכאן הציבור למד שהוא פועל נכון ובהתחשב בכך שיש בישראל כמאה חולים ונשאים, מדובר במציאות מביכה ממש. 

אף אחד לא הסביר מדוע אדם שחזר מאחת מרוב מדינות העולם, שבהן שיעור ההדבקה עומד על שברירי אחוז מהאוכלוסייה, צריך להיכנס לבידוד של שבועיים. אלא שמתוך ההוראות האלה ניתן להבין שהגורמים המקצועיים במשרד לא מאמינים לנתוני ארגון הבריאות העולמי ומשרדי הבריאות בעולם ומתקבל הרושם, המוטעה לחלוטין, שמדובר במגיפה המונית המשתוללת בעולם ומסכנת שהייה בכל מדינה שהיא.

במשרד האוצר חישבו ומצאו שהרחבת ההוראה להחיל חובת בידוד על כל מי ששב ממדינה כלשהי בחו"ל, תביא לבידודם של 300 אלף איש, ותעלה למשק 4.9 מיליארד שקלים. אובדן התוצר הגולמי המקומי שישראל תספוג מכלל המהלכים יגיע, לפי הערכות, ל־14 מיליארדי שקלים.

זאת מבלי לחשב את מחיקת כספי הפנסיות וכספי המשקיעים בעקבות צלילת שווי החברות בבורסה בתל אביב, וכמובן ההפסדים מהשקעות הישראלים בשווקים בחו"ל. כל ההפסדים האלה אינם כוללים שום השקעה בתשתיות הבריאות ובהיערכות מערכות החירום והבריאות להתמודדות עם אפשרות התפשטות הנגיף. 

נציגי העצמאים דרשו מהממשלה לקבל אחריות כדי שלא יספגו לבדם את הנזקים. זה מזכיר את דרישותיהם בשעות לחימה בשנה האחרונה והן מוצדקות מאוד. גם לעצמאים ברור שפיצוי של ממש לעסקים הוא בעייתי, אך מותר לבתי מלון לדרוש ביטול חיוב ארנונה בגין גל הביטולים שספגו; גם דרישות הפיצוי של סוכנויות הנסיעות וחברות התעופה ברורות והגיוניות, כמו גם דרישת בעלי הרשתות בקניונים שיספגו הפסדים דווקא לקראת פסח. ממשלה שמטילה מגבלות כאלה, חייבת לשאת בתוצאות על ידי הקלות בגביית מסים, ארנונה ואגרות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו