מי ניצח בבחירות? זו אינה רק שאלה מתמטית. זו שאלת יסוד בזהותה היהודית־דמוקרטית של מדינת ישראל. בקרב היהודים אזרחי ישראל, ראש הממשלה נתניהו זכה לרוב מוחלט. מנגד, רוב של 62 מנדטים בחר, לטענת בני גנץ, בסיום שלטון נתניהו. בתביעתו להקמת ממשלה בראשותו, נדרש גנץ כמובן לתמיכת הרשימה המשותפת. נכון, כדברי גנץ, "כל קול שווה". ובכל זאת הדמוקרטיה הישראלית נקלעה לשיא חדש של המתח המובנה בה מרגע לידתה, בין ייעודה כמדינה יהודית לבין היותה מדינה דמוקרטית.
במישור העקרוני שילובם של אזרחי ישראל הערבים במרקם החיים ראוי ומבורך, ורצוי לקיימו גם במהלכים פוליטיים. אלא שהדבר מותנה בהכרת ייעודה המיוחד של ישראל כבית לאומי לעם היהודי. זו המסגרת שבה קראה מגילת העצמאות לשוויון לכל אזרחיה. עוד בטרם הקמת המדינה, בנאום להסתדרות בשנת 1944, הבהיר בן־גוריון: "מדינה יהודית אין זו מדינה ששולטים בה רק יהודים... ואין להעלות על הדעת מדינה יהודית שאין בה שוויון גמור ומוחלט, פוליטי, אזרחי ולאומי לכל תושביה ואזרחיה". בדבריו הרחיק לכת עד כדי האמירה: "במדינה יהודית ייתכן שערבי ייבחר לראש הממשלה או לנשיא המדינה, אם יהיה ראוי לכך".
עם זאת, בן־גוריון הדגיש היטב: "משמעותה של מדינה יהודית היא לא רק בהיות היהודים רוב במדינה - אלא בתפקיד שיוצג למדינה: זו תהיה מדינה לא רק של תושביה ולמען תושביה, אלא מדינה שייעודה להעלות המוני ישראל מהתפוצות ולרכזם ולהשרישם במולדת" ("במערכה" ד', עמ' 164). באותה עת הבהיר: "יש בתוכנו אנשים אשר אינם מתנגדים לעצם התביעה למדינה יהודית - אולם הם רגילים להלך עלינו אימים שמדינה יהודית פירושה חלוקה. אני בוודאי לא אסתיר מאיש שיש יסוד לחשש זה. ומשום כך ניסחנו את דרישתנו לא 'מדינה יהודית בארץ ישראל' אלא 'ארץ ישראל כמדינה יהודית'" (עמ' 154).
מראשיתה וממהות חזונה מדינת ישראל לא היתה דמוקרטיה רגילה, ולא שאפה רק לכינונה של חברה אזרחית שוויונית. לפני הכל וקודם כל - היא בית לאומי לעם היהודי. מכאן נוצר מתח מתמיד בין השוויון האזרחי המוחלט המוענק לכל אזרח ואזרחית, לבין ייעוד המדינה לגאולת העם היהודי בכל תפוצותיו. זה מתחיל במילות ההמנון "נפש יהודי הומייה", ומתבטא בסוגיות יסוד עקרוניות דוגמת חוק השבות. כל עוד לא נכיר בחיוניות ייחודו של מתח זה להגדרת זהותה של מדינת ישראל, נמשיך להסתבך בפלונטר הליברלי.
את המתח הזה אין דרך לפתור אחת ולתמיד במשוואה חוקתית שאינה תלוית הקשר. מה שנראה על פניו כסתירה לוגית, צריך להיות מנוהל כאתגר לסנכרון מתמיד בין מגמות שלכאורה אינן מתיישבות זו עם זו. בהשראת הלוח העברי, המבוסס על סנכרון שיטתי בין לוח השמש לבין לוח הירח, יש לבסס בדמוקרטיה הישראלית סנכרון שיטתי תלוי הקשר, בין העיקרון הדמוקרטי הקובע שוויון לכל קול, לבין הייעוד של המדינה כמדינה יהודית.
בתוך כך, לאור תוצאות הבחירות, במקום שבו ניצבת מדינת ישראל מול אתגרי השעה - שבהם מיצוי הזדמנות תוכנית המאה של הנשיא טראמפ להחלת ריבונות במרחבים החיוניים ביו"ש - הקמת ממשלה התלויה בתמיכת מפלגה שחבריה מתנגדים לזהותה ולשאיפותיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, תהיה בכייה לדורות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו