הקצינים נגד הדמוקרטיה

היוזמה של המפלגה המונהגת בידי שלושה רמטכ"לים - כשבאותו מחנה נמצא גם סגן הרמטכ"ל גולן - לחוקק חוק מונע־ביבי, היא התנקשות בסדר הדמוקרטי. זו מכירת סוף העונה, כשבתפקיד מפיסטו הדו־ראשי יאיר לפיד ועפר שלח. ארבעת הגנרלים מציגים הפיכה בלתי נגמרת, הפיכה שנתקעה באמצע, ולכן היא מייצרת כבר שנה שלמה עוד ועוד מוטציות שהתרבות הפוליטית בישראל טרם ראתה.

מפלגת כחול לבן מבוססת על ערכים צבאיים אנטי דמוקרטיים, ויש לכך רקע עמוק בהיסטוריה התרבותית־אידיאולוגית של החברה הישראלית עוד מ־1948. תחילתה של המתקפה הצבאית נגד השלטון הדמוקרטי החוקי בחודשים מאי־יוני־יולי 2016, לפני קרוב לארבע שנים. קבוצת הרמטכ"לים ובכירי הביטחון שתוקפת עכשיו את המערכת הפוליטית, החלה את הבחישה הפוליטית בימי פרשת אשכנזי־מנדלבליט־הרפז ב־2010, ואין לה קשר לצמרת צה"ל של היום. בועז הרפז טען אז בראיון לאילה חסון כי מדובר ב"סטארט־אפ" של רא"ל אשכנזי לראשות הממשלה. בתקשורת עודדו בגלוי את הקצינים נגד הממשלה. 

היום קשה להיזכר מה גרם לתקשורת בהנהגת "הארץ" להוביל באביב־קיץ 2016 שיח גלוי על הפיכה צבאית. איזה משבר נורא (אלאור אזריה) הניע את האלוף יאיר גולן להשוות את החברה הישראלית לגרמניה הנאצית ערב יום השואה? ומה גרם לו כעבור חודשיים להסית צוערים בסיום קורס קצינים "להיות אמיצי לב (להתנגד) נוכח עמדת הרוב". לשון גבוהה שמעניקה רוח גבית לפוליטיזציה של הצבא נגד הממשלה. גולן עצמו הודה כי בנאומו ערב יום השואה "רציתי לערער על ההנהגה". במדינה דמוקרטית נורמלית הוא היה מוטס מהצבא במיידי. במקום זאת, הוא זכה לגיבוי משר הביטחון יעלון. בנאום בקורס קצינים הוא התכתב עם התבטאות דומה של יעלון לפני שהודח בידי נתניהו. הנאום רכב על קריאת המרד של אהוד ברק שבוע קודם, ב־16 ביוני, בכנס הרצליה.

ב"הארץ" הופיע מאמר שקרא לחולל "מהפכה צבאית". "הנהגת הצבא תצטרך להחליט מהו האיום האולטימטיבי על ביטחונה וקיומה של המדינה. אלפי טילים ופלשתינים סכינאים, או ממשלה שמהנדסת ציבור להיהפך למפלצת שמאיימת על ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית".

עמדתו של גולן זכתה לגיבוי בדיבורים הבלתי־פוסקים על ממשלה פשיסטית והתפיסה של אהרן ברק כי ישראל בדרך לנאציזם, והמערכת המשפטית היא ידית הבלמים. ב"הארץ" נכתבו שבחים על הערכיות והמתינות של בכירי הביטחון בהשוואה להנהגה הפוליטית. ציפי לבני אמרה שהקצינים הבכירים פועלים כדי "למלא את החלל המנהיגותי". המכון הישראלי לדמוקרטיה הטיל על הצבא את התפקיד "לקחת אחריות על חינוך ועיצוב דור העתיד של מדינת ישראל". 

אלא שהצבא מעצם טבעו הוא איום קבוע על הדמוקרטיה. ארבעת הקצינים הבכירים ניצלו במשך עשור את החולשה המבנית של מערכת קבלת ההחלטות הביטחונית. באותו קיץ פורסמו כתבות ענק על העימות, שלא לומר הקרע, בין הדרג הצבאי לבין ראש הממשלה נתניהו. המסקנה הפוליטית היתה שרק תנועה שמונהגת בידי רמטכ"לים לשעבר, כאשר שמו של בני גנץ עולה בהקשר הזה, יכולה להפיל את נתניהו. באווירה של לגיטימציה להפיכה צבאית אפשר לשער שהפרקליטות, המשטרה והיועמ"ש הבינו מה תפקידם בכוח.

בקרב בכירי הביטחון בדימוס (ראו תשדיר ראשי המוסד והשב"כ) מקובלת ההשקפה שראש הממשלה נתניהו הוא האויב העיקרי של מדינת ישראל. מדובר באנשים שאיבדו קשר עם המציאות. למי שאוהב את צה"ל קשה לראות קצינים בכירים בדימוס ממיטים חרפה על עצמם כשהם מחליטים לשלב ידיים עם הלאומנות הערבית במטרה להדיח את הרוב בישראל, וזאת במקום להתאחד מול איומים והזדמנויות מדיניות היסטוריות. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו