מפלגות העבודה ומרצ הפכו לשקי חבטות

זה רק עניין של זמן עד שמישהו יקרא לשמאל הישראלי "לערוך חשבון נפש". יהיו מי שיציעו "התכנסות והפנמה", "חשיבה חדשה" או "תיקון". כל זה ילווה במשפטים כגון "שותפות יהודית־ערבית" או "לנסח מחדש את הערכים".

ורק על דבר אחד איש לא ידבר: על כך ששמאל במובן של מה שייצגו שולמית אלוני ויוסי שריד ז"ל, ובמידה רבה גם זהבה גלאון תבדל"א קיים רק בראש של רבים ממצביעי הימין - ובקמפיין של נתניהו.

איזה שמאל זה בדיוק שדוחק את עיסאווי פריג', האיש שבמו ידיו הביא למרצ מנדט מאזרחי ישראל הערבים בבחירות הקודמות, לעשירייה השנייה? איזה שמאל זה שמציב את אורלי לוי־אבקסיס, חלק מישראל ביתנו, במקום השני? איזה שמאל זה שבקמפיין שלו לא מופיעים בגדול המילים חוק הלאום, אפליה או כיבוש? ואיזה שמאל זה שהאיש היחיד שמדבר בו ברור וצלול ונוקב הוא סגן רמטכ"ל לשעבר, שנמצא במקום השביעי ברשימה?

אז נכון, לא היה מי שלא התעלל במרצ ובמפלגת העבודה. בשלוש מערכות הבחירות האחרונות הן הפכו לשק החבטות של כולם, נתניהו, כחול לבן, אפילו המשותפת. אבל יותר מכל הן התעללו בעצמן. הן נתנו לדימויים להוביל אותן, לא לאנשי מהות וחזון. מפלגת העבודה היתה יכולה לבחור בסיבוב הפריימריז השני בשילוב של עמיר פרץ ואראל מרגלית.

שני אנשים כל כך שונים, ועם זאת בשר מבשרה של המפלגה וצוות מרגש, אחר, ייחודי. במקום זה בחרו המתפקדים באבי גבאי, שהנכס הכי גדול שלו היה ראיון שנתן לתוכנית "עובדה" ובו יצא נגד נתניהו לאחר שהתפטר מתפקידו כשר. וזה לא שינה לאיש שהוא יכול היה להצטרף גם ליש עתיד לו יאיר לפיד היה משריין אותו במקום השני; שהוא ראה בעבודה פלטפורמה ולא אידיאל.

במרצ לא הצליחו למצוא שום מנהיג בעל שיעור קומה. מפלגה שהתרגלה להיות מונהגת על ידי אנשים שיש להם משקל אידיאולוגי, לא יכולה להתרגל למנהיגות לייט. רבים ממצביעיה המסורתיים של מרצ לא התאוששו עד היום מהגילוי שתמר זנדברג, מי שעמדה בראש מרצ, התייעצה עם משה קלוגהפט. זה היה משבר אמון, בבחינת צלם בהיכל.

​​אז יש מי שנשאר בבית, שהייאוש ותחושת האין למי להצביע פשוט שיתקו אותו. ויש מי שהצביע לרשימה המשותפת, גם "העניש" את מרצ וגם עשה לעצמו נעים בגב כי הוא "שמאל אמיתי". תוסיפו לזה ישראל שהולכת ימינה והופכת דתית ולאומית יותר, ישראל שבה המילה "שלום" הפכה למילת גנאי והפתרון המדיני החביב עליה הוא תוכנית המאה. אז שבעה מנדטים. וגם זה בקושי.