ש"ס מציעה סיפור ישראלי חדש

אם יש מפלגה אחת שמערכת הבחירות הצליחה להוציא ממנה משהו טוב, זו ש"ס. סרטון הבחירות האחרון שלה הצליח לרגש עם סיפור אחר ומשמעותי על המתרחש סביבנו. בסרטון אנו עוקבים אחרי דמותו של ישראלי שסיפור חייו שזור בסיפורה של המדינה: ב־1948 הוא ילד שמשפחתו מתפרצת בבכי ומודה לאל על הקמת המדינה היהודית. עשור לאחר מכן הוא מגיע לגיל בר מצווה, עולה לתורה וקורא על השבת. הוא מתגייס ונשבע על ספר התנ"ך. ב־67' אשתו ההרה נרגשת משחרור הכותל. בשנות ה־80 הוא כבר צועד עם בנו לצד שלטים של מפלגת ש״ס החדשה, ובסוף הדרך הוא כבר סבא גאה שקורא לנכדו "עובדיה", על שם מרן כמובן.

הסרטון פונה אל קהל היעד הכי חשוב מבחינת ש"ס: המסורתיים. הציבור שאמור להפוך את ש"ס מ"אגודת ישראל של הספרדים" למפלגה רחבה ומשמעותית הרבה יותר. פרשנים מעריכים שמתוך תשעת המנדטים שקיבלה המפלגה, לפחות מחצית לא מגיעים מהציבור החרדי ולא שולחים את ילדיהם לחינוך החרדי. לציבור הזה ש"ס פונה כדי להגדיל את כוחה.

הציבור המסורתי, כ־30 עד 40 אחוזים מהיהודים בישראל, מחובר בנימי נשמתו לצבא ולמדינה, אך חשדן כלפי מוסדותיה בעקבות הדרה ארוכת שנים. הוא ממלכתי וישראלי, אך רחוק מדוברי הממלכתיות כמו יועז הנדל או יאיר לפיד האליטיסטים. הוא מחובר בעמקי זהותו ליהדות, לבית הכנסת, לפיוטים ולמורשת בית אבא, והוא חש שוב ושוב כיצד ישראל המהוגנת מגחיכה את הסנטימנט הזה שלו.

לחלל הזה ש"ס נכנסת. היא מציעה למסורתי יהדות עם נשמה ונוסטלגיה, ויותר מכך - סיפור ישראלי חדש. לא עוד כור ההיתוך הבן־גוריוני שניסה לחלן את היהדות ולהפוך אותה ללאום חסר נשמה, אלא המחשה כמה הישראליות והיהדות שזורות זו בזו. המסורתי רוצה לצקת משמעות ועומק ליהדות של המדינה.

ש"ס מצליחה לפנות לציבור המסורתי באופן אינטואיטיבי, בלי גרם של התנשאות או סטריאוטיפיזציה. תחשבו על בני גנץ ומשה יעלון משחקים שש־בש ושותים קפה בוץ, או על כל פוליטיקאי אחר יוצא לסיבוב דאווין בשוק מחנה יהודה, עם מנת פלאפל נוטפת טחינה ביד. ש"ס מעל לכל זה.

ש"ס היא בבסיסה מפלגה מסורתית, מרבית תומכיה היו מאז ומעולם כאלה, והיא הציגה תמיד אג'נדה חברתית, מתונה ופרגמטית. אבל בסיסמת הקמפיין שלה - "מדינה יהודית" - חסרה מילה אחת משמעותית: "ודמוקרטית". כאן עקב האכילס שלה. המפלגה שרבניה פוגשים את הציבור המסורתי כשהוא מגיע לבית הכנסת בערב שבת, עלולה לחשוב שציבור זה יוותר בקלות על המרחב הדמוקרטי והליברלי, אך זו כמובן טעות. כדאי להם לזכור שאחרי בית הכנסת והקידוש, המסורתי יכול גם לצפות באולפן שישי או לצאת לבלות במועדון. הציבור המסורתי מתחבר ליהדות שאין בה אפילו ניחוח של כפייה. הוא מעריץ את אמיר אוחנה ההומו ומסתייג מההקצנה החרדית, בין השאר ביחס לנשים שלא יכולות עדיין להיבחר במפלגה.

ש"ס פועלת בכיוון הנכון וממקמת את עצמה כסוג של ציונות דתית ספרדית שמציעה את המסורתיות והמתינות כסיפור מארגן חדש לישראליות. לאור המתח הבלתי פוסק בין ישראל הראשונה והשנייה, בין הדתיים והחילונים, אנו זקוקים לסיפור המאחד הזה כצמאים למים.

עו"ד אופיר טובול הוא מייסד תנועת "תור הזהב"