קווים לדמות הקטסטרופה

צריכת חדשות מוגברת תבטיח לאדם הממוצע שגם ט"ו בשבט יהפוך לאסון אקולוגי, ושכולם שונאים את כולם • אז האם הכל נורא פה, ואיך זה קשור ליעל בר זוהר?

בשבוע שעבר מלאו 40 שנים ליעל בר זוהר. מזל טוב! לא רק על יום ההולדת, אלא גם על שלל הברכות שנפלו בחלקה. בר זוהר מנהלת קריירה משגשגת מאז היותה בת 15. היא מוכשרת, מצליחה, יפה, נשואה, שלושה ילדים - נו, איך אומרים אצלנו בעדה: בלי עין הרע. 

איור: שמעון אנגל

לכבוד יום ההולדת התראיינה בר זוהר ל"פנאי פלוס", והיתה מתוקה ומפרגנת. סיפרה על העבודה, על חברים, על אהבתה לבעלה ולילדיה והקורא היה יכול להתרשם מהאווירה החיובית שהמרואיינת חיה בה.

עד שהגענו לכותרת "פוליטיקה ישראלית", ואז התברר המצב לאשורו: לא חיים טובים של בחורה טובה אלא לב המאפליה. "אנחנו במצב קשה מאוד, זה מדכא מאוד וזה מתסכל", קוננה בר זוהר, כמה שורות אחרי שסיפרה במילים נרגשות על יחסיה החמים עם השחקן יהודה לוי ומעצבת האופנה סנדרה רינגלר.

"זה בעיקר מפחיד כי את אומרת: מי המנהיגים שלנו? מי ישמור עלינו? איך לא נאכל את עצמנו? כי פתאום את מרגישה שזה הולך ומחמיר וזה מאוד מדכא. אני מתגעגעת לימים שבהם היו לנו מנהיגים שראו את המדינה, אנשים שאתה מעריץ אותם. היום אין לנו את זה, והכל כל כך קיצוני. ובסדר, לא כולם חייבים לחשוב אותו דבר, אבל שכחנו לתת מקום גם לאחר, ולא 'אם אתה לא חושב כמוני אז אני רומס אותך ואין לך מקום'. המצב הולך ומידרדר. אנחנו בתחתית של התחתית".

כאן מוצא את עצמו הקורא תוהה האם הדוברת מדווחת מן הגולאג הסיבירי חלילה או ממחנות העבודה של צפון קוריאה. כי אם מישהי כמו בר זוהר מרגישה שאנחנו בתחתית של התחתית - אז אפשר לקפל כאן, חברים. או להגדיר מחדש את המושג "תחתית", או לחלופין לתהות מדוע עלמה בורגנית שבעה ובטוחה מהמאיון העליון מרגישה כאילו היא חיה בדיסטופיה, ואיזה מנהיג מפריע לה בדיוק.

אהבת התלונות היא תכונה יהודית חשובה, שכן היא מאחדת בין הבריות, וקשה לדמיין את מדינת היהודים משגשגת אלמלא היו אבות אבותינו פותחים את הבוקר בגולה במשפט: "זה פשוט נורא מה שקורה כאן". משפט זה מגדיר אותנו כעם, כל עוד אנחנו לא לוקחים אותו ברצינות רבה מדי, או אשכרה מאמינים לשטויות שקוראים בעיתון ורואים בטלוויזיה.

בשבתי כרופאה עממית אני מציעה לבר זוהר ולאנשים שמרגישים כמוה לבחור אחת משתי אנטיביוטיקות: האחת, לבדוק כל פריט מידע שמגיע דרך התקשורת, ואז תהפכי לנודניקית עם נתונים כמו דודה עירית, או פשוט לכבות את הטלוויזיה ולהתמקד בנטפליקס - אם כי אני חייבת להזהיר שגם בנטפליקס אפשר לראות את טיילור סוויפט, זמרת ששווה מאות מיליוני דולרים, מתלוננת על תקרת הזכוכית שמגבילה אותה כאישה. והיא אפילו לא יהודייה! אבל תפתחו עיתון בתדירות גבוהה מדי - וגם אתם תיתקלו בחומת האסונות השחורים שעומדים עלינו לכלותנו.

בואו ניקח לדוגמה את ט"ו בשבט. איזה אסון יכול כבר להיות קשור לט"ו בשבט? הו, תתפלאו! הנה מכת המדינה הטרגדית ומהפכת הקרביים שהציג ynet השבוע. "חג לאילנות?" שאלה הכותרת והקורא יודע: ברור שלא חג. תכף יבוא הפטיש בראש. והנה הוא בא: "כ־400 אלף עצים נכרתו בארץ ב־6 שנים". וכל זה במדור סביבה ומדע סעיף "משבר האקלים", כדי להבריג טוב־טוב את המצברוח הקטסטרופלי. בגוף הכתבה אנחנו מקבלים עבריינות, והיעדר שקיפות, ותגובה נרגשת של חברת הכנסת מיקי חיימוביץ', ומבעד לחלון כבר נשקף בעיני רוחנו נוף ארץ תלאובות חרבה. שועלים מהלכים בין ההריסות, עיזים שמוטות צוואר פועות חלושות. איך אפשר להמשיך ככה?

וכיוון שרוב הקוראים עצלנים, ובינינו - רק מעטים הרחיקו קרוא מעבר לכותרת, רק הנודניקים החשדנים שביניהם יטרחו לשאול את עצמם 400 אלף עצים מתוך כמה? ואחרי חיפוש נוקדני קצר בגוגל יגלו שמאז הקמתה לפני 100 שנה נטעה קק"ל 250 מיליון עצים, שהם בממוצע 2.5 מיליון עצים בשנה, ו־400 אלף העצים הטבוחים בשש שנים הם 66 אלף עצים כרותים בשנה, וזה פחות משלושה אחוזים ולמה־למה־למה לבלבל את המוח מלכתחילה. כולה עץ. אחד נכרת - יבואו שלוש חורשות במקומו. 

טרם התאוששנו מאסון ט"ו בשבט והנה מחקר! של קרן ברל כצנלסון. כותרתו "דו"ח השנאה". כבר חש הבנאדם צורך להסתיר את הילדים בארון הבגדים מפני המוני הברברים שטופי השנאה. ואת מי הם שונאים? את נשיא המדינה רובי ריבלין! 
ושוב, בעוד צרכן החדשות המצוי משקשק במכנסיים, יושבת הדודה הטרחנית לבדוק מהי קרן ברל כצנלסון, וכמו אותה עז תלאובות מט"ו בשבט, היא לא מתפלאה לגלות שהקרן, שמנטרת כבר שנים את שנאת הציבור, היא גוף פוליטי שמטרתו לקדם את ערכי השמאל (כתוב בדף הרשמי), ואולי בגלל האפיון המסוים הזה שלה מקפידה הקרן דווקא לנזוף בציבור ששונא את הנשיא ריבלין על לא עוול בכפו, אבל אפילו לא טורחת לבדוק את "שיח השנאה" כלפי אנא עארף, איזה מישהו מהימין.

נגיד ראש ממשלה. ואם מחפשים דמות לא־פוליטית (וריבלין הוא הרי פוליטי מכף רגל ועד ראש, ושונא את נתניהו בעוצמות של  מהדורה ממוצעת של "אולפן שישי") שחוטפת קיתונות של שנאה - אולי בפעם הבאה יחפשו החבר'ה הטובים מהקרן את שיח השנאה ברשתות כלפי אשתו של ראש הממשלה.

אחרי שהתאושש צרכן התקשורת מאסון העצים ומתעצומות השנאה בחברה נוצר אצלו המסד הנפשי להצטרף לחבריו כדי ללמוד מפיהם את הלהיט הפופולרי "מערכת הבריאות הקורסת", בעוד הנודניקית מתישה אותו בנתונים שעל פיהם מערכת הבריאות בישראל מדורגת במקום ה־10 בעולם מתוך 169 מדינות.

ואז הנודניקית בתורה מותשת על ידי זמרי הקטסטרופות כשהם עונים לה: "אז למה חיכיתי שעתיים במיון?" ואז הנודניקית עונה: "כי מי הדביל שהולך למיון רק בגלל שמגרד לו קצת בבית השחי?" ואז כולם רבים זה עם זה עד שמגיעה שעת המהדורה של שמונה בערב, שבה כבר נכתבות המילים לקינת יום המחר: הדתה בצבא! חיילים הניחו תפילין ברכבת! וגם לקינה הזאת, כמו לאחיותיה, יש פזמון חוזר: ביבי אשם.

נו, ברור שאשם! הוא הרי כורת 66 אלף עצים בשנה כדי לשרוף את הדו"חות של קרן ברל כצנלסון. ואתם יודעים מה עוד הוא הביא במטוס שלו חוץ מנעמה יששכר? את נגיף הקורונה.

אפשר לבחור בין שתי אנטיביוטיקות: או לבדוק כל פריט מידע שמגיע דרך התקשורת, או פשוט להתמקד בנטפליקס

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו