כבר כשלוש שנים מבטיח לנו הנשיא דונלד טראמפ להציע פתרון לסכסוך שאינו נגמר, העימות הישראלי־פלשתיני. גם בנאומו בבית הלבן השבוע סיפר כי אנשי עסקים משתמשים בסכסוך הזה כדי לתאר פערים שאינם ניתנים לגישור. הוא רצה להעלות על סדר היום פתרון שאיש מקודמיו לא הציע לפניו, ואף הכריז כי אם חתנו ג'ארד קושנר לא יצליח לפתור אותו - איש לא יוכל להצליח. לא פחות.
קושנר עצמו דיבר על כך שהפתרון יגיע באמצעות צעדים תקדימיים, כי ידובר על חזון ולא על מדינות, וכי לצד הכלכלי יהיה משקל גדול מאוד בפתרון. אבל כשמתבוננים בתוכנית השלום של טראמפ היא מזכירה, יותר מכל, את תוכניות המאה שעברה: בחזרה לפתרון שתי המדינות, בירה פלשתינית במזרח ירושלים (וכאן, בכלל, הומצא ריבוע המעגל, כך שירושלים תישאר מאוחדת, ובכל זאת יהיה בה מקום לא רק לבירה פלשתינית אלא אפילו לשגרירות אמריקנית!), חלק גדול מן הגדה המערבית יימסר לפלשתינים, הישארות הסטטוס קוו בהר הבית, ועוד, ועוד.
אפשר בהחלט לומר כי הממשל קיבל את העקרונות החשובים לפלשתינים (לא את כולם), והוא מציע פתרונות קמצניים למימוש העקרונות הללו. עם 50 מיליארד הדולר המוצעים לפלשתינים כפיתוי, לא הייתי מציע להם ללכת למכולת.
כעיקרון, ה"ברוגז" הפלשתיני אינו פתרון לשום דבר. גם אם אין מדובר בהזדמנות האחרונה למדינה פלשתינית, כפי שהכריז הנשיא, נכון היה, מבחינתם, לומר שהם מוכנים להידבר, תוך הצגת הקווים האדומים שלהם, שאותם יבטיחו שלא לעבור. אלא שכאן מדובר בדבר שונה לחלוטין. בעוד בני גנץ מברך על התוכנית ומוכן לקיים על בסיסה משא ומתן עם הצד הפלשתיני, הצעד הבא שהבטיח נתניהו הוא סיפוח בקעת הירדן. באומרו זאת הפך את האירוע כולו לסוג של מתן רישיון לסיפוח, לאחר דחיית הפלשתינים את התוכנית.
נתניהו הבהיר כי השטח שנועד, לפי התוכנית, למדינה הפלשתינית, יישמר על ידי ישראל ללא סיפוח בארבע השנים הבאות, ואילו השאר יסופח בהקדם. לאמירה שכזו, המסכנת את השלום עם ירדן ועם מצרים ואת התיאום הביטחוני עם הפלשתינים, לא יוכל שום צד פלשתיני לחבור. מדובר בתוכנית שכל כולה נועדה לשלילה הפלשתינית, כדי שהדרך לסיפוח מחצית אזור C תהיה פתוחה.
נתניהו, הלחוץ מאוד מן הנסיבות שנוצרו, נע בין בקשת חסינות לבין ביטולה, בין בקשה מטראמפ שלא להציג את תוכניתו, לבקשה ממנו להציגה עכשיו. הוא רואה את 61 המנדטים מתרחקים ממנו, ואת משפטו מתקרב. קשה לדעת אם סיפוח הבקעה או החזרתה הביתה של נעמה יששכר יעשו את השינוי האלקטורלי הגדול ויעניקו לו את הרוב הדרוש כדי להתגבר על פסיקתו העתידית של בג"ץ כנגד כתב האישום הקשה שלו. אבל נעמה אינה אסיר ציון נתן שרנסקי, וסיפוח הבקעה אינו אמור להגן על ישראל מפני חילות משלוח ערביים שיגיעו מירדן ודרכה.
יכול להיות שהציבור יתרשם מכך, ויכול להיות שיגיב במנוד ראש, כפי שהגיב לקביעתו של טראמפ כי הוא מכיר בסיפוח רמת הגולן, או שאינו רואה בהתנחלויות הפרה של החוק הבינלאומי. סביר מאוד להניח כי הפור נפל וכי ציבור הבוחרים, בייחוד אלה הנמצאים במרכז, אינם מתרשמים במיוחד מהמהלך של הימין הרפובליקני בוושינגטון מול הימין בישראל, בהיעדר הדמוקרטים מן הצד האמריקני והפלשתינים בצד המזרח־תיכוני.
תוכנית טראמפ אינה תוכנית לשלום ישראלי־פלשתיני, ואינה ההזדמנות האחרונה להגיע להסדר בין העמים. סיפוח חלקים בגדה המערבית, ללא הסכם בינינו לבין הפלשתינים, הוא הפרה בוטה של הסכם הביניים מ־1995 ושל החוק הבינלאומי. ממשלה שתקום לאחר הבחירות, ואשר תהיה נחושה להגיע לשלום, תוכל לממש מטרה זאת רק אם לא תראה בתוכנית טראמפ אור ירוק לסיפוח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו