"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

קריסת הקונספציה

,עודכן

תוכנית טראמפ חוללה שינוי תודעתי עמוק, בחלקו בלתי הפיך, עוד לפני שפרטיה פורסמו ולפני שברור מה מתוכה אפשר ליישם בקרוב בתחום הטריטוריאלי ובזירה המדינית. לפני יותר מרבע מאה התחולל באוסלו שינוי תודעתי בממדים כאלה בנושא הפלשתיני; התוכנית מתקנת חלק מכשליו.

באוסלו הכירה ישראל באש"ף כשותף למשא ומתן, אף שערפאת ריסן אך בקושי את מחויבותו הפומבית לאסטרטגיה של טרור ("המאבק המזוין") ולא טרח אפילו להעמיד פנים שנטש את יעדו לקעקע את קיומה של ישראל ("זכות השיבה"). המיסוד התודעתי הזה מנע מישראל להעמיד לתנועה הלאומית הפלשתינית תנאי מוקדם למשא ומתן - הסתלקות גמורה מן האתוס של הקמת מדינתם בדם ואש על חורבות ישראל, המקביל לשינוי המעמקים שחולל סאדאת במדיניותה של מצרים. היעדרה של תמורה כזו מסביר את התמכרות החברה הפלשתינית להערצת ה"שאהיד" ולחינוך ילדיה על מסד מורעל, השולל את הלגיטימיות של המדינה היהודית.

את הסוגיה הזו ראוי לבחון בפרספקטיבה היסטורית. בן־גוריון ושרת הבינו ב־1948 את הכשל המבני בתנועה הלאומית (ה"מופתאית" - בהנהגת המופתי) של הפלשתינים, ולכן חילקו את הארץ בשותפות עם גורם ערבי אחראי: המלך עבדאללה וממלכתו ההאשמית. גם הם ידעו כי מדינה פלשתינית ריבונית תביא להתמדת המלחמה, מכיוון שהחברה הזו מעדיפה לפגוע באויביה היהודים מאשר להציע עתיד טוב יותר לילדיה. היום מוכיחים זאת הפלשתינים בעזה.

גם עכשיו מדובר בעניין תודעתי מן המעלה הראשונה. מאז אוסלו עיצבו אש"ף וחמאס את תודעתם של שני הדורות האחרונים במתכונת החולנית של סגידה לאלימות והזיות חורבן ליהודים. מאז אוסלו התקבעה גם התודעה שההסדר חייב להתבסס על מדינה פלשתינית ריבונית, שנקודת המוצא של גבולותיה הוא נפח השטח של "הקו הירוק". הפלשתינים דחו שתי הצעות מרחיקות לכת של ישראל: האחת, מקמפ דיוויד עד טאבה, שנתנה להם את רוב המתכונת הזו; השנייה, מידי אהוד אולמרט ב־2008, שהציעה להם כמעט את כולה.

המתכונת הזו התקבעה בתודעתו של העולם כולו, לרבות בוושינגטון וברוב הזמן אפילו בירושלים, כנכס צאן ברזל של הפלשתינים. עליה בנויה אם כל הקלישאות: "כולנו יודעים מה יהיו הפרמטרים של הפתרון; צריך רק לממש אותו". תוכנית טרמפ שומטת את הבסיס לקלישאה הזו. מעכשיו יכולים לדבוק בה רק מכחישי מציאות סדרתיים - פלשתינים, אירופאים ואחרים. כאשר שני הגורמים הקובעים - ישראל וארה"ב - דוחים את הפרדיגמה הזו, נפתחות אופציות חדשות.

גם ממשל אחר בוושינגטון, שינסה למחוק את מורשת טרמאפ, לא יסתלק מהכרתו בירושלים כבירת ישראל, לא יתכחש לחרדותיה של ישראל מפני השימוש לרעה שיעשו הפלשתינים בריבונותם, יכיר בחשיבותה האסטרטגית של בקעת הירדן, ויתקשה לחזור למתכונת המקדשת את "הקו הירוק". התוכנית יכולה לשמש לממשלה מרוסנת ונחרצת בירושלים מנוף לשורת צעדים חד־צדדיים בתמיכת ארה"ב, שנועדו להינתק מהפלשתינים בתנאי ביטחון סבירים.

ד"ר דן שיפטן הוא ראש התוכנית והבינלאומית לביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

דן שיפטן

ראש התוכנית הבין-לאומית לביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה ומרצה בתוכניות הביטחון לבכירים ולתואר שני באוניברסיטת תל אביב. ספריו עוסקים במצרים, בירדן, בסוריה, בפלשתינים, בערביי ישראל ובאסטרטגיה המדינית של ישראל. שימש ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה (2018-2008), כפרופסור אורח באוניברסיטת ג'ורג'טאון שבוושינגטון, במכללה לביטחון לאומי ובמרכזי הכשרת הקצונה והפקידות הבכירה באירופה בתחום החשיבה האסטרטגית.

כדאילהכיר