דמות חדשה נבראה בדורנו. מדובר בתוצר לא דמיוני של הזיווג בין אינספור טורי דעה לבין הנטייה הפוליטית. את הדמות הלא חדשה הזאת אפשר לכנות "הימין". זר כי יעקוב אחר הנכתב והמסופר על דמות האדם הימני, ייתכן שיגיע למסקנה כי בארץ ישראל לא רק קם העם היהודי, אלא נבראה בתוכו דמות, ובה סממנים מובחנים שאינם נחלתם של מינים אחרים המתקיימים במחנות הפוליטיים. דמות זו נטועה כבר עמוק בתודעה, אך היא עדיין בתהליכי גיבוש המתממשים ומתעצבים בכל יום.
הימין, בלבושו האנושי, מצטייר בעיני יריביו הרעיוניים כדמות מוזרה, יוצאת דופן, אפילו ככזו על גבול הנורמליות. עד כדי כך! היא מעוררת השתאות בעיני מי שאפשר לכנותם "דמות השמאל". ודמות השמאל, כך נדמה, גוברת במשקלה הציבורי, בתודעה, על דמות הימין.
מדוע מצטיירת דמות האדם הימני כמוזרה, יוצאת דופן ממש? הסיבה המיידית, אפילו אם אינה מדעית, היא ההתנשאות. הנה, למשל, נוסח השאלה המוצגת לעיתים קרובות בפליאה בפני מי שנחשב או מגדיר את עצמו כאיש ימין: "האם אתה או את, אכן מגדירים את עצמכם כמשתייכים למחנה הימין?" והמהדרין אף מוסיפים תהייה על תהייה ואומרים: "באמת? עליך לא האמנתי!" בעיני השואל מהלך בקרבנו יצור זר ומוזר, מעין ברייה חדשה, כאמור, המגדירה עצמה כ"ימנית". עדיין לא שמענו את אותה שאלה במהופך, מפיו של אדם ימני: "האם את או אתה אכן מגדירים את עצמכם כמי שמשתייכים למחנה השמאל?! ממש קשה להאמין".
מי שהתנסו בסוג זה של דו שיח הם, למשל, מצביעי הימין בפריפריה, המוצגים כדמויות רפות שכל, אטומות, ונטולות היגיון בריא. בפניהם מוטחת תדיר הטענה, ובהתרסה: "הרי אתם חיים במצוקה, תוצאה של מדיניות הליכוד, ובכל זאת, אתם מעניקים למחנה הימין קולות כה רבים?".
וזה באמת נראה על פניו כהיגיון עקום. אבל המציאות מוכיחה כי באר שבע, למשל, הלכה והתפתחה והיא באמת מצדיקה את כינויה "בירת הדרום". ובכלל, הנגב עשוי להיות בקרוב המרכז הטכנולוגי, הצבאי, של ישראל. אכן, נשמעות גם הסתייגויות של אנשי צבא לקראת המעבר, חלקם חוששים לעבור דרומה עם משפחותיהם. אבל חבל ארץ זה עלה כבר על המסלול המתארך קדימה.
ובכלל, דמות הימין מצטיירת בעיני יריביו כאדם בור, אולי אף פרימיטיבי, שמצחו נמוך ושלל סימנים ומאפיינים הטיפוסיים לימין. פעיל פוליטי ממחנה הימין שעורק למחנה השמאל מצטייר כמי ש"ראה את האור". לעומת זאת, התזוזה בכיוון הפוליטי ההפוך נחשבת כעריקה; כמוה כבגידה ממש. נטישת המחנה התומך בנתניהו לראשות הממשלה גם מתוגמלת היטב: מיקום נכבד, ריאלי, ברשימת המתמודדים לכנסת או ליטוף תקשורתי מפנק (אם כי יש לציין שגם הימין יודע לתגמל ציבורית את העורקים אליו מהשמאל ומהמרכז).
המסקנה הבריאה, לטעמנו: ההתמודדות ההיסטורית בין הימין לשמאל לא נשענת רק על נתונים, עובדות ומציאות הנטועה בחיים עצמם. התקווה להיפוכו של מצב זה לא תתגשם, כנראה, בעתיד הנראה לעין, אם בכלל. הזירה תוסיף להיות גדושה בדימויים. אך מי שינצל אותם בעורמה, עשוי לצאת המנצח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו