נקודת החיבור הבולטת בין מכבי ת"א למילאנו היא עונת 2014. באותה עונה זו היתה הפעם האחרונה שהאיטלקים היו גורם משמעותי ביורוליג, העפילו לרבע הגמר ורק בגלל "נס מילאנו", שהביא להפסד בסדרה מול הצהובים - נמנע מהם להגיע לפיינל פור שבסיומו הניפה מכבי ת"א את הגביע.
מאז שתי הקבוצות מחפשות את עצמן והשקיעו הרבה מאוד כסף (במילאנו יותר) כדי לחזור לקדמת הבמה. העונה מכבי ת"א מצאה את הדרך. ואילו מילאנו, גם אחרי שהביאה שתי אגדות - אטורה מסינה ולואיס סקולה - ממש לא בטוח שמצאה את הנתיב שלה.
האיטלקים פתחו את העונה טוב יותר מהצהובים עם 1:6 לעומת 2:6, אלא שמאז מכבי משאירה להם אבק ומכוונת לפיינל פור, בעוד מילאנו תסתפק בלהגיע לפלייאוף.
לא קשה למצוא את ההבדלים בין הקבוצות. במילאנו טעו לא מעט, וביד אליהו כמעט לא. אבל לפני הכל מדובר בהחלטה משמעותית אחת. לשתיהן היה יהלום ביד. במכבי המשיכו לתת לסקוטי ווילבקין את הבמה, ואף חיזקו אותו עם שחקנים שיעזרו לו לבטא את הכישרון. במילאנו, לעומת זאת, החליטו לשחרר את מייק ג'יימס - שחקן שמסדר חמישה ניצחונות בעונה במו ידיו.
יתרה מכך, הצהובים ידעו להגיב תוך כדי תנועה עם צירוף שחקנים, שינויים פנימיים (החזרתו של קאלויארו לסגל) ושדרוג שחקנים תוך כדי העונה (קאלויארו, דורסי, כהן), ואצל מילאנו שני שחקנים שהיו אמורים להיות משמעותיים - שלווין מאק וארון וויט - כבר לא בקבוצה. מייקל רול, שעליו מכבי ויתרה, משחק בשורותיה, ואילו ארון ג'קסון, שאחריו חיזרה מילאנו, העדיף את מכבי כי חשב שיש לה סיכויים גבוהים יותר להגיע לפיינל פור.
למכבי יש אופציות ועומק בסגל, כך שבכל ערב נתון מישהו אחר יתעלה. הספסל תורם המון ושחקני המשנה מוצאים את המקום לבלוט, ואילו במילאנו אין אופציות לשינוי ולשדרוג.
מכבי של העונה היא קבוצה של שני צידי המגרש, ומילאנו תחת מסינה אכן שומרת טוב יותר, אך היא עדיין לא קשוחה ואגרסיבית כמו יריבתה הערב ונחשבת לקבוצת התקפה בינונית עם פחות מ־80 נק' בממוצע. כדי לעשות משהו יוצא מגדר הרגיל העונה, וכנראה גם הערב, היא תזדקק ל"נס מילאנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו