אז השנה התחלפה, 2020 כבר כאן, ואינסוף כתבות הסיכומים על אנשי העשור ותופעות העשור עברו, כדרך הטבע, אל פח האשפה של ההיסטוריה. אבל כמו הדיווח המסורתי על התינוק שהצליח לצאת לאוויר העולם ראשון אחרי חצות, או על השנה החדשה שהקדימה להגיע באוסטרליה, כך חזר גם השנה בישראל הדיון הער על ה"נובי גוד" - אותו חילוף מספרים של תחילת שנה חדשה בלוח השנה הגרגוריאני, שכאן קיבל קונטקסט פוליטי ודתי.
ה"נובי גוד" הוא חג אזרחי, שעולים יהודים מבריה"מ לשעבר נהגו לחגוג בארץ המוצא, והפך עם השנים - בעיקר מצד בעלי עניין - לסמל של חילוניות ותמיכה בהפרדת דת ממדינה. אבל חשוב לעשות לרגע סדר, לפני שממשיכים: בבריה"מ לשעבר היתה כפייה אתיאסטית, והיהודים לא הורשו לחגוג חגים יהודיים־דתיים בפרהסיה. הימים שבהם כן היה אפשר להתכנס יחד ולחגוג בחופשיות, היו בחגים האזרחיים, כגון הנובי גוד ויום האישה.
היהודים היו מנצלים את העובדה שיום זה היתה ממילא חופשה ברחבי המדינה, ומתכנסים באחד הבתים, מבשלים אוכל יהודי, מרימים כוסית "לחיים", שרים וצוחקים. הערך הבולט ביותר ביום הזה היה המשפחתיות. כשאותם יהודים עלו לישראל, רבים מהם המשיכו לציין את הנובי גוד - אך בהסתר, מחשש שמא ייתפסו כזרים.
מאז העלייה הגדולה עברו כמה עשורים, והנובי גוד הפך למקור גאווה עבור העולים. השם הנוצרי סילבסטר הלך ונגנז, בעוד השם נובי גוד הלך ותפס את הבולטות. אלא שבמקביל הפכו החגיגות לסמל של מחלוקת בנושאים פוליטיים הקשורים לסוגיות דת ומדינה, במקום ליום של פתיחות מצד היהודים הצברים כלפי הסממן התרבותי שהביאו עימם העולים.
בשנים האחרונות החלטתי שמספיק - הגיע הזמן לדבר על נובי גוד בקונטקסט האמיתי שלו, ועוד יותר מזה, "להוציא לאור" את הרוסים הדתיים. כן, כן, דתיים שמציינים את הנובי גוד. הרעיון היה להחזיר את השיח למקום שפוי. לא עוד פלטפורמה לקדם משנה פוליטית שתומכת בהפרדת דת ממדינה או לקדם מפלגה כזו או אחרת.
מה כן? לקדם פתיחות לתרבות של העולים, של העושר התרבותי שהביאו עימם, להבליט את המציאות האמיתית, שבה רוב ה"רוסים" מזמן הפכו לישראלים. להראות שהחגיגות של הנובי גוד, שיותר מדי ישראלים היו בטוחים שסובבות סביב אלכוהול, מקדשות בעיקר את המשפחה.
כמו כל שינוי, גם זה תהליך. ערב השנה החדשה הנוכחי היה השלישי שבו אני עוסקת בנושא. ודווקא השנה נשאלתי שאלה שבה נתקלתי לראשונה, במסגרת קידום אירוע נובי גוד לציבור הדתי: האם אני "לא חוששת שהילדים שלי יתבלבלו". האם למעשה אני לא חושבת שבגלל העיסוק שלי בנושא, עלולים ילדיי בעתיד לחגוג את הנובי גוד במקום להדליק נרות בחנוכה ולשמור שבת. התשובה היא - מובן שלא.
אבל זו גם שאלה נפלאה בעיניי. כזו שסוף־סוף חשפה את הפחד מפני "הרוסים" ו"הנובי גוד" ו"המנהג הנוצרי". ועוד יותר מכך, היא מראה שבישראל 2020 כבר לא מפחדים להתמודד עם השאלה הפשוטה כל כך - מהו הנובי גוד בשבילך. היא מראה שהפתיחות והסובלנות כלפי התרבות של העולים מבריה"מ לשעבר - גדלות. וזו הדרך לתיקון. הצלחנו ליצור חיבור, לקראת התיקון עצמו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו