"שמעתם על גאולה כהן?" שאלתי ארבעים חבר'ה ממכינה מעורבת שהגיעו לגוש עציון ליומיים היכרות עם המציאות שמעבר לקו הירוק. כולם הצביעו, זה הרי מובן מאליו. פעם בשבוע הציבוריות הישראלית ממלאת כותרת במוות של ידוען, והדבר מאחד את כל שדרות העם. בראשית החודש היתה זאת חנה מ"רחוב סומסום", אחר כך ניחוח חו"ל עם רוקסט, ועכשיו הרף הוגבה עם מנהיגה אמיתית מעולם אחר.
"אבל מי כאן שמע עליה לפני השבוע שעבר?" אף אחד לא קם. "כמה טוב שהם מתים בסוף, יש לנו סיבה לשמוע עליהם", התלוצצתי עם מאזיניי החמודים, והם זעו באי־נוחות. מנהיגים ופוליטיקאים מכל קצות הקשת הפוליטית הגיעו לחלוק לאשת הברזל המיתולוגית של הימין כבוד אחרון. קשה לומר איזה אחוז מהם חלק לה כבוד ראשון כשעוד היתה בין החיים.
החניכים שאלו על מנהיגות, והאמת היא שהייתי נותנת את גאולה כדוגמה גם לולא נסתלקה. בארכיון העיתונות הפרטי שלי - חלקו צרוב בלב וחלקו ערימות עופרת ונייר סחוטי דמע וקסם - אפשר למצוא סמליות גם כשלא מתאמצים. בראיון נדיר בסגנונו שערך גל אוחובסקי עם גאולה כהן ב־1994 בכותרת "חביתה וסלט אצל גאולה", התארח המדור "אוחובסקי בדרכים" בקרוואן השכור אך המרוהט להפליא שבו התגוררה, בגבעת החרסינה אשר בפאתי חברון.
חשה על בשרה את הערכים שעליהם דיברה. כהן ז"ל בכנסת // צילום: נתי הרניק/לע"מ
כהן סיפרה מדוע החליטה בראשית ימי אוסלו העקובים מדם לעבור להתגורר שם לתקופה: "פתאום חשבתי, אני הרי כל כך מחוברת למקום הזה - מדוע שלא אעבור לחיות כאן בין התושבים, להבין מה באמת עובר עליהם". דווקא בהלוויה שבה נקברו, בגשם שוטף, מרדכי ושלום לפיד הי"ד (גילוי נאות - סב ילדיי, ודודם), הלוויה שבה "זכו" המשתתפים למטר אבנים ובלוקים מהשכנים הערבים של בית העלמין - החליטה חברת הכנסת לשעבר שרצתה לייצג את אנשי הימין שככל הנראה לא הצביעו לה בהמוניהם (עובדה שלא עברה את אחוז החסימה) לקחת את המנהיגות שלה צעד נוסף קדימה, ולחוש על בשרה את הערכים שעליהם היא מדברת. ההלוויה הזאת נערכה בדיוק 26 שנים לפני הלווייתה שלה, יום לפני חנוכה תשנ"ד.
המכיניסטים הנרגשים חיפשו מקבילה מתקופתנו. מנהיג שעובר לגור בעוטף עזה כדי לחיות במתח מתמיד שמא האויב חופר תחתיו מנהרה; מנהיגה שכדי לרדת לשורשי הקונפליקט בדרום תל אביב שוכרת שם לופט לחצי שנה ומבינה על מה הרעש; חבר כנסת שחושב איך לתרום לחברה את כל ה־45,338 שקלים ולא רק את תוספת השכר מהכנסת ה־22. במקום זה העלינו בחכתנו את ההפך - שימוש במפלגה ירוקה כקלף מיקוח לקידום אישי; שימוש בתפקיד נשיא המדינה ככלי משחק בפריימריז; ואת אביגדור ליברמן.
את מורשת גאולה כהן צריך לשמור וללמד. כמה חסרות לנו דמויות מופת נשיות שמגלמות דעת, נאמנות, יהדות וישראליות - הנה יש! ביקרתי השבוע בחנויות המובחרות, אך הספרים על אודותיה לא הציפו את מדף "המומלצים". טוב יעשה שר החינוך אם ייקח את היד מזרועו של בן גביר ויכניס ליומן את היורצייט של גאולה. לא חייבים להירצח כדי להילמד.
ממש באותו עיתון שבו כתב אוחובסקי, פרסמה גאולה טור פוליטי מדי סופ"ש. עלעלתי ופגשתי רשימה בשם "ליכוד במילכוד", העוסקת בשאלת "הליכוד - לאן", והיא עודנה רלוונטית לאור הפריימריז שנערכו השבוע ובעיקר לחושך השנה האחרונה, שבה לא מצליחה מפלגת השלטון לכונן ממשלה. כהן קראה לבדק בית בתנועה שבה כבר אז היה חבר בנה, צחי הנגבי (בשעתו כאיש ימין): "כמו בניין פיזי כך גם בניין פוליטי, כאשר מתגלעים בו בקיעים - עליך לפשפש ביסודות שלו, בשורשים", ופירטה על קמפ דיוויד ועל ועידת מדריד, על הזיגזג של בגין ועל חוסר ההחלטיות של שמיר. נוסיף לזה את הבלאגן הנוכחי ונקבל הזמנה לחשבון נפש היסטורי. רעיון לא רע בכלל, במיוחד כאשר על מדף המפלגות הדמוקרטיות של מדינת ישראל נדמה כי אין חברות אחרות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו