ביהמ"ש, בשיטה הנהוגה בישראל, אינו יוזם אלא פועל רק כשמפעילים אותו. כשפונים אליו הוא רשאי - בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק - להחליט אם לדון או לא בנושא העומד לפתחו. בדרך כלל יפעל לאחר שהרשויות יקבלו החלטה או יעשו מעשה.
גם במקרה של מתן האפשרות לבנימין נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה, היתה זו הפנייה לבג"ץ שהפעילה אותו. ביהמ"ש ביקש את חוות דעתו של היועמ"ש ומשבוששה להגיע, ומשאמר היועץ כי חוות דעתו תוגש רק אם יחליט ביהמ"ש לדון בסוגיה, הודיע ביהמ"ש כי יעשה זאת וחייב את אביחי מנדלבליט להגיש את חוות דעתו עד 48 שעות לפני תחילת הדיון.
המצביע חייב לדעת. היערכות לבחירות // צילום: אי.פי.אי
מרגע זה הפכה החלטת ביהמ"ש לבעלת חשיבות עליונה, משום שאם יוחלט כי נתניהו אינו יכול לקבל על עצמו את הקמת הממשלה הבאה, תהיה לכך השפעה ישירה על הבחירות. הסוגיה עולה על סדר היום רק במהלך ההיערכות לבחירות מועד ג', משום שרק לקראת הבחירות לכנסת ה־23 נפלה ההחלטה להעמיד את רה"מ למשפט על שורת אישומים חמורים. קשה להאמין ששופטי העליון נלהבו לקבל לידיהם את תפוח האדמה הלוהט הזה, אבל משנתגלגל אליהם, יהיה להם קשה מאוד לפסוק כי נתניהו רשאי, תיאורטית, להקים ממשלה.
לפני יותר מרבע מאה פסק ביהמ"ש העליון כי שר שמוגש נגדו כתב אישום חייב להתפטר, וכך אכן קרה מאז פעמים אחדות. על רקע הפסיקה הזו גם נמנע ממועמדים מסוימים להיבחר לתפקידי שרים. ההיגיון היה כי שר לא יוכל לטפל בענייני משרדו ובענייני המדינה כאשר יהיה עסוק בהגנה על עצמו, וכי הוא עלול להיקלע לנסיבות של ניגוד אינטרסים. מובן שלכך צריך להוסיף כי אדם שנמצא תחת כתב אישום חמור אינו יכול להוות דוגמה לציבור הרחב, ומנהיגים צריכים להוות דוגמה.
חוק יסוד: הממשלה מוציא דווקא את רה"מ מן הכלל, וההיגיון מאחורי זה הוא שהתפטרותו - בניגוד להתפטרות של כל שר - מביאה אוטומטית להתפטרות הממשלה כולה, ובכך יוצרת אי־יציבות מערכתית שהמדינה מבקשת להימנע ממנה. לכן מאפשר החוק לראש ממשלה מכהן שלא להתפטר עד אשר ייקבע בעניינו פסק דין חלוט, כלומר פסק דין שיינתן ברמה המשפטית שאין בעקבותיה אפשרות לערעור. לא מעטות התמיהות שעלו בעקבות חקיקה זו, אך זוהי לשון החוק כל עוד לא ישנוה.
בפני שופטי העליון תועלה שאלה שאינה מסובכת מדי: האם הסדר זה, המאפשר לראש ממשלה מכהן שלא להתפטר גם לאחר הגשת כתב אישום כנגדו, תופס גם לגבי מועמד המבקש להרכיב ממשלה - בין שהוא עצמו מכהן באותה שעה כרה"מ ובין שלא. כיוון שבמצב כזה אין חשש לערעור היציבות השלטונית, שהרי מדובר בבחירות שהתקיימו זה עתה, ובממשלת מעבר המכהנת עד לרגע שבו מושבעת בכנסת הממשלה החדשה, אין מדובר בערעור יציבות כלשהי ובכך מתבטלת ההבחנה בין מי שאמור לכהן כשר בממשלה חדשה ובין מי שאמור לכהן בראשותה. על נשיא המדינה יהיה להטיל את התפקיד על מי שאין נגדו כתב אישום, ואשר יש לו יכולת להרכיב ממשלה, בלי קשר לשאלה האם האיש שמדובר בו הוא רה"מ היוצא.
ביהמ"ש יצטרך לקבוע אם הוא מעדיף להשאיר את הסוגיה פתוחה, לאפשר לציבור הרחב לבחור אדם שהוגש נגדו כתב אישום, ורק לאחר הבחירות לקבוע אם אדם זה רשאי להרכיב ממשלה, או שיש להזהיר את הציבור כי הוא עלול להצביע עבור רשימה אשר בראשה עומד אדם שלא יוכל לעשות זאת. נדמה לי שביהמ"ש לא יוכל שלא לומר לציבור אם יש סכנה שכזו, ואם יחליט על קביעה מראש, יתקשה מאוד לקבל החלטה המאפשרת למי שהוגש נגדו כתב אישום כבד להרכיב ממשלה חדשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו