כל ספורטאי יגיד לכם שבדיקת הסמים הראשונה שלו (שבה הוא למעשה הטיל את מימיו לעיני אדם זר), היא אות כבוד. נכנסת לסגל בכיר, עלית על פודיום בינלאומי - הממונים על הספורט יוודאו שאתה מצטיין בזכות עצמך וללא חומרים אסורים. זה מעמד.
ספורטאי שהגיע לרמה הזו לא יכול לומר "לא ידעתי", על שום כדור שנטל או תרסיס ששאף בסמוך לתחרות יוקרתית, מתוך רשימת 3,000 החומרים האסורים בספורט. אלה שנקראים "סמים בספורט" בסלנג הציבורי. ולכן, תחושת הגועל בחשיפת התרמית הרוסית אתמול מתרכזת למקום אחד שמזעזע כל ספורטאי, מאמן, פרשן או אוהב ספורט - הרמאות בחסות הממשל. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הספורט, הממשל עמד מאחורי התרמית, ולא הספורטאי הפרטי. עד כדי כך היה חשוב לרוסיה לשמור על מעמדה כמעצמת ספורט? ובכן, התשובה מצויה בגוף השאלה.
התקופה שבה ספורטאי לא ישן בלילה כי ידע שסרח, נראתה אתמול קטנה ומוקטנת לעומת ההתבזות שספגה אתמול המדינה השלטת בהיסטוריה של הספורט האולימפי, עם ההשעיה לארבע שנים שבה כל סממן רוסי מודר מהתחרויות הגדולות.
אף שרוסיה עצמה השחירה אתמול באופן רשמי גם את הספורטאים שלא סרחו (ויצטרכו להילחם כדי להוכיח זאת), דבר אחד בטוח מעבר לרוסיה או לפרשה הספורטיבית המטלטלת - תמיד יהיו ספורטאים שימשיכו להשתמש בחומרים אסורים, כמו שגנבים ימשיכו לגנוב ורמאים ימשיכו לרמות.
מה בכל זאת ניתן לשינוי? כוחות השיטור בספורט, שיצטרכו לגדול עם הזמן כדי להתמודד עם התופעה. אתמול ראינו צעד אדיר מטעם כוחות אלה, שמבקשים לנקות את הספורט. לכן הם אלה שראויים כעת לעמוד על הפודיום בעצמם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
