סיור בבקעת הירדן כמוהו כחזרה בזמן • אך למרות תוצרת חקלאית ענפה - במועצת יש"ע עדיין ממתינים לישועה • "לא מאפשרים לפתח באזור את אחד האתרים החשובים לנצרות"
כשיצאתי ליום סיור בערבות הירדן, מה שאנחנו מכנים "בקעת הירדן", מצאתי עצמי מזמזם את השיר "קום והתהלך בארץ", של יורם טהרלב. זה כנראה נבע מהשמחה לצאת ליום שכזה ומהידיעה שמדובר בנסיעה של פחות משעה, כ־85 ק"מ בכבישים מהירים מהרצליה למפגש הבקעה. כביש 5 המופלא מוביל לצומת תפוח, ומשם הנסיעה בבקעה מעוררת התרגשות של נסיעה בזמן לארץ בראשית, ארץ המקרא. כל כך קרוב לבית.
אני פוגש את דוד אלחייני (59), שלאחרונה נבחר כראש מועצת יש"ע, אחרי עשור שהוא מכהן כראש המועצה האזורית ערבות הנגב. "גדלתי בדאלאס", הוא מציג עצמו בבדיחות. מי שמכיר את טבריה יודע שזהו הכינוי לשיכון ד', "ההארד קור של טבריה", הוא מסביר ומוסיף: "כילד חלמתי להיות מושבניק, אז כשהשתחררתי מהצבא ואחרי שהתחתנתי, הגשנו מועמדות לשני מושבים ש'תנועת ההתיישבות' הציעה. מושב ארגמן קיבל אותנו, השני לא ענו עד היום".
תוך כדי שיחת ההיכרות ניגש אליו אדם מבוגר שלוחץ את ידו בחביבות. "זה המורה שלי. הוא לימד אותי חקלאות בטבריה", והמורה מציג עצמו כמגדל תמרים. "לא הכי גדול, אחד הגדולים", הוא מתקן את אלחייני. בשטח המועצה 21 יישובים - שני קיבוצים, ארבעה יישובים קהילתיים ו־15 מושבים. בסך הכל כ־6,000 תושבים, לא כולל מעלה אפרים, שהוא מועצה מקומית, עם כ־1,500 תושבים.
מנורות לד לפלפלים
אלחייני בוחר להתחיל את הסיור באתר הטבילה על הירדן ("קאסר אל־יהוד"). מדובר באחד האתרים החשובים ביותר לנוצרים הבפטיסטים - אחד הזרמים הגדולים בנצרות. האתר מנוהל תחת "המינהל האזרחי", שהוקם ביוזמת שר הביטחון ב־1981, אריאל שרון. עד אז ניהול יו"ש, הבקעה ורמת הגולן נעשה על ידי "הממשל הצבאי", שהיה כפוף לרמטכ"ל. הממשל האזרחי כפוף ל"מתאם הפעולות בשטחים" (המתפ"ש) במשרד הביטחון.
"אתה מבין את האבסורד? יזמים פונים אלינו, הם מבינים את הפוטנציאל התיירותי. אפשר לגבות כניסה ממאות אלפי המבקרים בשנה, לפתח את המקום ולהציע בו שירותים, לבנות פה בית מלון. זה הרי מקום בעל חשיבות עולמית וכיום המבקרים באים לטיול יומי וחוזרים לאזור המרכז, כי אין לנו מה להציע להם", אומר אלחייני בתסכול. "הרי כל מה שצריך זה מישהו שיקבל החלטה, או במילים אחרות, להחיל את הריבונות על האזור", הוא אומר. "יש הסכם שלום עם ירדן, אנחנו לא חושבים לוותר על הבקעה, אבל אנחנו לא עושים דבר".
אלחייני מראה תמונות של הכנסייה הנטושה שבמקום. לא מזמן הוא נכנס אליה עם צה"ל, לראשונה מאז 1967. במזווה של הכנסייה הכל נשמר כפי שהיה לפני 52 שנה - בקבוקי שתייה, קופסאות מזון, כלי אוכל. המקום הזה יכול בקלות להפוך לאתר תיירות מבוקש.
בצהרי היום השבוע, כשהגענו למקום, היו כמה רכבים פרטיים ושבעה אוטובוסים של צליינים. קבוצה מאסיה וקבוצה מארה"ב קנו בקיוסק כותונות לבנות לטבילה. הם נכנסו למים שהיו בטמפרטורה של פחות מ־20 מעלות, שרו וערכו טקסי הטבלה. במרחק מטרים ספורים, מעברו השני של הירדן, טבלו צליינים מהצד הירדני, כשחיילים ירדנים משקיפים על הגבול, המסומן בשרשרת מצופים המגחיכה את הגבול הזה.
משם אנחנו ממשיכים למרכז המחקר והפיתוח (מו"פ) החקלאי במרכז הבקעה, מול קיבוץ גלגל. אנחנו מבקרים בחממות הקישואים, הגדלים לגובה בתוך חממת רשתות צפופות המתגברות על עש הטבק ההרסני, גם החצילים גדלים לגובה, כשבין השתילים מוסתרת כוורת דבורים שמאבקים את הפרחים.
בחממת הפלפלים הותקנו מנורות לד, כדי שגם בתוך הצמחים הסבוכים הפלפלים ייהנו מתאורה ויתפתחו יחד עם הפלפלים שגדלים בצד החיצוני של הצמח, ונהנים מחשיפה טובה יותר לאור היום. ביציאה מהחממות אלחייני מסב את תשומת ליבי לעץ פרי מוזר. הוא אוסף פרי מהקרקע, מחורר את קצהו ויונק ממנו את המשקה המשכר. מדובר בפרי המרולה, שהנוזל בו אלכוהולי מתקתק בעל טעם ייחודי, המוכר בדרום אפריקה.
"אצלנו כבר עושים שלום"
אנחנו ממשיכים לביקור בבית אריזה לפלפלים. שורה של נשים ערביות מוציאות מהמסוע את הפלפלים שלא נראים טוב ואת הטובים הן מניחות בארגזים קטנים. המשלוח שאנחנו רואים מיועד לייצוא לרוסיה. בעוד כשבועיים ימים הם יוצעו על מדפי המרכולים שם. המשפחה שמפעילה את בית האריזה היא גם זו שמגדלת ומוכרת אותם, ומחזיקה גם בחברת יצוא ושילוח. בעל בית האריזה מספר שהעסק רווחי. "אם אתה מחפש חקלאים שבוכים על מר גורלם, לא תמצא אותם בערבה", אומר אלחייני.
בערבה 909 נחלות חקלאיות שהמועצה הצליחה להגדיל מ־35 דונם לנחלה ל־80 דונם. לא מעט מהחקלאים ניצלו את השטח להכנסה שהזדמנה להם - ייצור חשמל מאנרגיה סולארית.
70 אחוזים מהתושבים כאן עוסקים בחקלאות, ובין השאר מייצרים 60 אחוזים מהתמרים המיוצרים בארץ. אלחייני מספר שבסקר שנעשה ברוסיה התגלה ש־80 אחוזים מהתושבים לא יודעים איך נראה תמר. גם מבין אלה שמצהירים שהם יודעים, רבים לא יודעים להבדיל בין תמר לתאנה. מבחינתו, מדובר בעובדה המעידה על פוטנציאל השיווק של הפרי הזה.
אנחנו ממשיכים לפארק המוטורי שהוקם סמוך לאנדרטה המרשימה של הבקעה. השבוע יתקיים פה מרוץ מכוניות, וכשאנחנו מבקרים במסלול יש בו כמה מכוניות שהגיעו לאימון. 26 מתחרים פלשתינים ישתתפו במרוץ - מג'נין, שכם, רמלה ומכל רחבי יהודה והשומרון. אלחייני אומר, "אנחנו כבר עושים שלום, לא מדברים". במהלך כל יום הסיור ובדרך חזרה למרכז אני מדבר בטלפון עם עמיתים בעבודה ושואל כל אחד מהם, "מתי טיילת לאחרונה בבקעה?" ומגלה שרובם ככולם לא טיילו במקום.
המטיילים הם בעיקר ג'יפאים וטיילי שטח, כאלה שמגיעים ולנים במאהל. יש באזור כמה צימרים אבל אי אפשר לומר עליו שהוא אזור תיירותי. היו שנים שהאזור לא היה שקט מבחינה ביטחונית, אבל התושבים נהנים לאחרונה משקט ופסטורליות. הילדים נוסעים עשרות קילומטרים למוסדות החינוך ואלחייני מסביר שהם לא רואים בכך מטרד.
כשאנחנו חוזרים לבניין המועצה אנחנו שותים קפה עם תמרים טריים, והמזכירה מספרת שהיא גדלה ברמת השרון והגיעה לפצאל במסגרת גרעין של הנוער העובד והלומד. "הגענו לכאן בשנות השבעים. גידלתי פה שני בנים ושתי בנות, ושלושה מהם נשארו לגור פה". אני שואל מה עושים פה בני הנוער, היכן הם מבלים. היא מופתעת מהשאלה, "תל אביב, טבריה וירושלים במרחק שעה נסיעה מכאן. היו להם פה חוגים וחברים, וכשגדלים במקום כזה לא חסר כלום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו