בשלום כמו בשלום

השלום עם ירדן מבוסס בראש ובראשונה על כוח ההרתעה שלנו, בוודאי לנוכח התרגיל העוין של צבאה לפני כשבוע • אלא שמרוב דאגה למלך - נראה ששכחנו שגם אותו יש להרתיע 

ביום שלישי דווח כי בשבוע שעבר, ויקטוריה קוטס, סגנית היועץ לביטחון לאומי של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, אירחה את שגרירי מרוקו, בחריין, האמירויות ועומאן בבית הלבן. קוטס ביקשה מהם התייחסות לאפשרות שמדינותיהם יחתמו על הסכמי אי־לוחמה עם ישראל. 

דרך דיווח הפגישה אנו למדים כי ממשל טראמפ מאמץ את יוזמת ישראל לקיום הסכמים כאלה, שהם פחות מהסכמי שלום אך פועלים הלכה למעשה לנרמל את היחסים בינינו לבינן. זאת כחלק מהמדיניות ארוכת הטווח של ראש הממשלה בנימין נתניהו להפוך את הסדר המדיני. עד כה, כולם הסכימו שעל ישראל קודם להגיע לשלום עם אש"ף, ורק לאחר מכן תתאפשר לה להשיג נורמליזציה של יחסים עם מדינות ערב. תפיסה זאת הקנתה לאש"ף זכות וטו על שלום אזורי. 

באמצעות בניית יחסים יציבים עם מדינות האזור, על בסיס אינטרסים משותפים, נתניהו כבר שנים פועל לבטל את הווטו של אש"ף. עצם קיום המפגש של קוטס בבית הלבן הוא אות להצלחת מהלכיו.

סירב לחדש את הסכם ההחכרה של המובלעות. המלך עבדאללה לצד בנו וקציני צבא מתפללים בנהריים // צילום: אי.אף.פי

בדברים שנשא בכנסת לציון 25 שנה להסכם השלום עם ירדן, נתניהו הסביר שבסיס השלום בין ישראל לבין ירדן ומצרים הוא כוח ההרתעה של ישראל. לדבריו, "ככל שאנחנו חזקים יותר - הם איתנו. כמה שנהיה חלשים יותר – אז גם הסכמי השלום יהיו על כרעי תרנגולת".

ומה שלום השלום עימם? ובכן, השלום עם מצרים במצב טוב מאוד לעת עתה. בשנים האחרונות, הנשיא א־סיסי סייע בטיפוח היחסים שלנו עם מדינות המפרץ.

אשר לירדן, המצב הפוך. אדרבה, כאשר אנו משווים את השלום המעשי השורר בינינו לבין המדינות הסוניות, למצב יחסינו עם ירדן, עולה השאלה, מה שווה כבר השלום הזה? טוב, יש לנו גבול שלום ארוך ושקט המאפשר לנו לשמור על צה"ל קטן יחסית. אבל גם לפני השלום הירדנים שמרו על הגבול. וכמה אפשר לסמוך על כך שהגבול הזה יישמר לאורך זמן? בזמן האחרון מצב היחסים הולך ומחמיר משבוע לשבוע. 

ערעור עמוד התווך של המשטר

קחו למשל את שלושת השבועות האחרונים. רק לפני שבוע, צבא ירדן ביצע תרגיל מטכ"לי שדימה מלחמה עם ישראל. בתרגיל השתתפו כוחות עילית מהמשמר המלכותי השייך לפיקוד המרכז של צבא ירדן, בליווי טנקים, מטוסי קרב ומסוקים. על פי דיווח של סוכנות הידיעות הרשמית של ירדן, פטרה, התרגיל דימה קרב הגנה שנועד לבלום פלישה מ"מערב" תוך השמדת גשרי המעבר. במילים אחרות, התרגיל דימה בלימת מתקפה ישראלית. 

המלך עבדאללה פיקח על התרגיל מקרוב, ולצידו עמדו ראש הממשלה עומר א־רזאז ושרים ונספחים צבאיים ממדינות בלתי מזוהות. ראוי לציין כי על פניו, קיום התרגיל, לא כל שכן קיומו באופן כה פומבי, היה הפרה מהותית של הסכם השלום האוסר על פעילות צבאית עוינת.

לפני שבועיים, בדברים שנשא בניו יורק בפני קהל אוהד של יהודים אמריקנים, המלך עבדאללה טען כי יחסי ירדן־ישראל הידרדרו ל"נקודת שפל של כל הזמנים", והאשים את ישראל באחריות לכך. 

לפני שלושה שבועות, עבדאללה ובנו ערכו תפילות במובלעות צופר ונהריים כדי לחגוג את מסירתן לירדן מידיה של ישראל. זאת לאחר שבניגוד לרוח הסכם השלום, המלך סירב לחדש את הסכם ההחכרה של המובלעות לתקופה נוספת של 25 שנים.

השבוע נפתח משפטו של האזרח הישראלי קונסטנטין קוטוב בבית דין לענייני ביטחון של ירדן. קוטוב נעצר בסוף אוקטובר לאחר שחצה את הגבול באופן בלתי חוקי. ישראל ציפתה כי יוחזר לישראל בחודש שעבר במקביל לשחרור שני מחבלים ירדנים שהיו עצורים בישראל. זה לא קרה. 

במקביל לכל המהלכים העוינים של ירדן, על פי המדווח, ישראל וירדן סיכמו הסכם חדש לאספקת מים לממלכה. בהסכם השלום, ישראל התחייבה למסור לירדן 50 מיליון מטר קוב מים לשנה. הכמות הוכפלה ל־100 מיליון מטר קוב ב־2016. פרטי ההסכם האחרון נשמרו בסוד. אולם, ההערכה היא שישראל הסכימה להגדיל עוד את כמות המים המועברים לירדן ממתקני ההתפלה ודרך הכנרת.

ההסבר להתנהלות ישראל ברורה. ישראל מעוניינת לשמר את השלום עם ירדן. השלום עם ירדן עובר דרך שימור בית המלוכה ההאשמי, שבעצמו נמצא תחת איום מתמיד מהרחוב הירדני. בשנה שעברה מאות אלפי ירדנים השתתפו בהפגנות נגד משטר המלך עקב המצב הכלכלי הירוד של הממלכה. המלך נאלץ לפטר את ראש הממשלה שלו כדי להרגיע את ציבור המוחים, שכלל לראשונה גם שבטים בדואיים שמהווים עמוד תווך של המשטר.

אמנם סיבת ההתנהלות של ירושלים כלפי עמאן העוינת ברורה, אך הגיע הזמן לבחון אם יש צורך אמיתי לשלם את המחיר ההולך ועולה שהתנהלות זאת גובה מהמדינה. 

לחץ מדיני מתון 

לירדן אין הרבה אופציות מול ישראל. היא לא יכולה להשתמש במנופי לחץ כלכליים נגדנו, וגם היכולת שלה לפגוע בנו מדינית מצומצמת בעידן הנשיא טראמפ. על כן, כאשר היא מאיימת עלינו, היא תמיד פונה לנשק יום הדין - ביטול הסכם השלום.

בניגוד לירדן, לישראל יש לא מעט מנופי לחץ, ועדות לכך ראינו השבוע. ביום שלישי, כוחות ירדניים במעבר הגבול עם עקבה סירבו לאפשר למשלחת של סגני ראשי ערים ישראלים להיכנס לירדן לטיול יומי לפטרה. זאת משום שחלק מהישראלים לבשו ציציות. 

עם היוודע התקרית החמורה, שר הפנים אריה דרעי הודיע לירדן כי כצעד ענישה הוא עומד לבטל את אשרות העבודה של אזרחי ירדן בישראל, לרבות באילת. הירדנים בתגובה מהירה ביטלו את האיסור שהטילו על כניסת ישראלים עם כיפות וציציות.

ישראל למעשה ערבה להישרדות הכלכלה הירדנית, וכדאי לה להכיר באופציות שמעמדה מקנה לה. למשל, ישראל לא צריכה לבטל את אספקת המים לירדן. היא יכולה פשוט להודיע על בחינה מחודשת של כמויות המים שביכולתה לספק לירדן מעבר ל־50 מיליון מטר קוב שסוכמו בהסכם השלום. 

אגב, לנוכח התחממות יחסיה עם ערב הסעודית העוינת לפלשתינים, והתקררות יחסיה עם עמאן המצדדת בפלשתינים בכל הפרובוקציות שלהם נגד ישראל, ישראל יכולה להודיע גם על בחינה מחודשת של ההסדרים בהר הבית. 

זאת ועוד, לנוכח התמורות האסטרטגיות האזוריות, ראוי שמשרד הביטחון יבחן אפשרויות להגדיל את סדר הכוחות של צה"ל. בחינה כזאת היתה צריכה להתבצע מזמן. אפשר לעשות אותה כעת, לנוכח התרגיל העוין של צבא ירדן. 

לכל הדעות, השלום עם ירדן, כמו גם הישרדות בית המלוכה ההאשמית, הם אינטרסים אסטרטגיים של ישראל. ובכל זאת, נתניהו צודק. השלום שלנו עם שכנותינו מבוסס בראש ובראשונה על כוח ההרתעה שלנו. מרוב דאגה למלך, נראה ששכחנו שגם אותו יש להרתיע. הגיע הזמן לתקן את המצב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו