נמשיך להתחזות למתים

מהנסיך שירה באיכרים ועד יום הגבר שעבר בשתיקה - המציאות הפוליטית שלנו היא עבודה בעיניים

העורך המכובד של המוסף ביקש ממני טור כיפי עם נגיעה אקטואלית. אני ממלא פקודות, ובכלל, סבורני שהמערכת הפוליטית בישראל קשורה יותר לתחום הנפש מאשר לריאליה. וכיוון שהפקידות המשפטית שלנו (בסימביוזה עם הרשות השופטת) מייתרת למעשה את הדרג המחוקק, אין לי ברירה אלא להרחיק עד בוואריה.    

הנסיך אוטו ויטלסבך ירש את הכתר הבווארי בשנת 1886 והיה, איך נאמר, לא אפוי עד הסוף. על פי עצה שנתנה לו רוח רפאים שחיה בתוך מגירה בארון הטואלט שלו, דרש הנסיך לירות באיכרים כדי לשמור על שפיותו. ואכן, כל בוקר היה אוטו מתייצב במרפסת ויורה לעבר עובדי גני הארמון. הוא היה צלף גרוע, ואף אחד לא חשש מתחביבו התרפויטי. עד ש... עד שיום אחד הוא פגע בטעות באחד הגננים. או־אז הורה האפוטרופוס שלו להכניס כדורי סרק לאקדחו, ואילו האיכרים ועובדי הארמון נצטוו ליפול על האדמה ולהתחזות למתים כשנשמעת ירייה מכיוון המרפסת. 

קלינט איסטווד ב"הארי המזוהם" (1971)

עלילותיו של הנסיך היורה מזכירות במעט את המשחק אצלנו. הצבעתנו סרק, וכולם עובדים על כולם. תפרו פה תיק גובלן לראש ממשלה, וכשתופסים את השומרים על פאול כמו סחיטת עדים, מה הם עונים? אופס, תקלה. טועים, טעינו, טעות. נשכבים על הקרקע. ואז קמים, מנערים מעט אבק ושמים פס על הריבון. הכל סבבה שוב.

השבוע חל יום הגבר הבינלאומי. איך אני יודע? כי לכבוד החג שאף אחד לא שמע עליו, אירחנו, קלמן ליבסקינד ואני, באולפן כאן 11, מנתח פלסטי שסיפר לנו שיותר ויותר גברים עוברים ניתוחים קוסמטיים. בתום השידור דיברנו בצד, והדוקטור אמר לי שכדאי לי אולי לחשוב על תיקון השקיות הכהות מתחת לעיניים. אמרתי לו שאני אמנם באמצע משבר גיל 50, עם התמכרות למכון כושר וחטיפי חלבון בטעם קיא מיובש - אבל עם כל הכבוד, בכל מה שקשור לפרצוף הזקן שלי, אני מעדיף את המראה הטבעי של קלינט איסטווד שנראה כמו קלף ישן ומקומט, אבל עדיין כשהוא מחזיק אקדח אתה מאמין לו שהוא הארי המזוהם. 

לעומתו, צמד הברוסים שפעם מאוד הערכתי, איבדו את כל הכבוד שרחשתי להם. ברוס ויליס נראה היום כמו אחיה התאום של גילה אלמגור וברוס ספרינגסטין נראה כמו אוגר. בטח שמתם לב שטיפולי הפנים החדשים - עם המילויים, השיתוקים והחומצות ההיאלורוניות - לא ממש מצליחים לשחזר את פני המנותח בצעירותו, אלא יוצרים מוטציה חדשה של ההומו־סאפיינס, ההומו־אוגרוס, אדם שנראה כמו אוגר משעווה, עם לחיים עגלגלות אדמדמות, נפוחות ומבריקות, ועיניים עגולות פעורות לרווחה, כאילו שואלות איפה הגלגל שלי. 

אני גם מקריח. אני יודע זאת בוודאות, אך צריך לקרות משהו באמת דרמטי - כמו פלישה של זומבים קניבליים שמחפשים גברים עם קרחת לסעודה, ורק פאה על הראש עשויה להציל מיניקת מוח - כדי שאשקול פרוקה על הראש מטעמי חירום. כל אחד יודע שכל פאה, גם הפאה היקרה ביותר בהיסטוריה, נראית כמו חתול דרוס. כולם יודעים, וחוזים בהונאה. אתה יושב מול בנאדם עם פאה, בנאדם רציני, בנאדם שעשה דברים בחיים שלו, וכל מה שאתה יכול לחשוב עליו זה איך הוא לא ראה במראה את שטיחון האמבטיה על הראש שלו.

שלא תטעו, אני לא מזלזל חלילה ברצון האנושי לנצח את הזמן ולהישאר יפים וצעירים. כפי שציינתי, גם אני בענייני מראה לאחרונה. משטר רודני שהופך אותי ליהודי מאוד רעב, עד כדי כך שהשבוע אפילו חלמתי על בורקס. חלמתי ממש איך אני נוגס בו בשוק של רמלה. פורנו של בצק עלים וגבינה מלוחה לוהטת על הלשון. 

יש מקומות אחרים עם תפיסות אחרות על יופי. אידיאל היופי הנשי של שבט הסירנו במזרח בוליביה הוא שומן. כמה שיותר - ככה יותר סקסי. ובשומן הם לא מתכוונים לאיזה צמיג קטן או פולקעס דשנות, אלא לשומן רציני, ישבן שמכנסי ברמודה נראים עליו כמו חוטיני. פך נוסף בתרבותו האקזוטית הוא מנהגן של בנות הסירנו לירוק בפניהם של בני זוגן בשעת המשגל. ג'סטה שהופכת אותן לסוג של קדושות בעולם הרב־תרבותי. גם שמנות, גם עולם שלישי, גם לא לבנות וגם יורקות לגברים בפרצוף.

תופעה מנוגדת לניתוחים קוסמטיים, ואולי בעצם זו אותה תופעה בשינוי אדרת, היא השחתת אברי גוף. אסיר אוסטרלי בשם גרי דיוויד ייסד את "מועדון ואן גוך". מר דיוויד השחית את גופו ב־77 הזדמנויות שונות. הוא חתך, שרף, דקר והרעיל את עצמו. כרת איברים שונים מגופו, בלע חתיכות זכוכית ושתה חומר לניקוי אסלות, חומצה גופרתית ונוזלי בטרייה ישנה. הוא כרת את פטמותיו, תחב עצמות דג לארובות עיניו, מסמר את רגליו לרצפת התא והחדיר סכיני גילוח למקום שלא כדאי לדעת עליו. כואב אפילו לכתוב את זה. כן, אנשים עושים לעצמם דברים מאוד מוזרים בשם תחושת האני.

הפסיכולוגיה תנמק זאת בטענה כי אסירים פוגעים בעצמם בניסיון להשיג תרפיה. האסיר מחזק את תחושת האני שלו על ידי פגיעה בגופו. הטלת המום היא הגנה עצמית והחזרת תחושת חופש מסוימת. אם כי במקרה של מר דיוויד נדמה שהתרפיה הלכה למקומות רחוקים מאוד. את ההשראה לשם ואן גוך, עבור המועדון המכובד שהקים, מצא גרי דיוויד בראשית דרכו כשכרת את שתי אוזניו כמחווה לצייר הגאון, שכזכור כרת את אוזנו השמאלית באמצעות סכין גילוח, לאחר ריב עם פול גוגן. 

יש לציין כי בניגוד לצייר ההולנדי, שעטף את אוזנו בנייר והעניק אותה ליצאנית שהוא וגוגן נהגו לפקוד, גרי דיוויד אכל את אחת האוזניים. אכן, חיה מוזרה האדם.

טיפולי הפנים, השיתוקים והחומצות ההיאלורוניות, יוצרים מוטציה ששמה הומו־אוגרוס, אדם שנראה כמו אוגר משעווה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו