"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

התרגלנו, וזו הסכנה האמיתית

,עודכן

"התרגלנו". כך, במילה אחת, השיב בעל דוכן בשוק הכרמל לשאלת כתב טלוויזיה שתהה לפשר הנוכחות הרגילה של לקוחות השוק, למרות ההתרעות. "התרגלתי", אמר גם מי ששוטט בכיכר החנויות בשדרות, כאשר נשאל מדוע אינו מסתתר במקום מוגן. "הכל בסדר, הכל בסדר", הרגיעה התיירת מצרפת, ישראלית לשעבר, ששוטטה באשקלון ונתקל בה עיתונאי.

ואכן, "התרגלנו", ועוד איך. דומה כי כבר איננו מבחינים באחד מסימני הסכנה הגלויים לכל: התרגלנו. התרגלנו לסבבי השיגורים מרצועת עזה לעבר יישובי הנגב המערבי. רבים מן הטילים מגיעים צפונה מיישובי הדרום, וגם תל אביב חשה בהסכנה אשר במעוף הטיל בשמי העיר הגדולה או באחד מפרבריה. גם היא תתרגל.

אבל שגרת ה"התרגלנו" היא אחד ההישגים החשובים של פושעי המלחמה הפלשתינים ברצועת עזה, משום ששגרת השיגורים ומתכונת סבבי הירי הן ערובה להיעדר הדחיפות בכורח הישראלי למצוא פתרון שיחזיר, סוף־סוף, חיים נורמליים ליישובי הדרום והמרכז. המתכונת כבר ידועה: ירי בודד או לא של טיל מרצועת עזה לעבר ישראל, תגובה של כלי טיס ישראלי, ותגובה מרובת טילים מרצועת עזה על תגובת הפגיעה מכלי הטיס.

השנים הרבות כל כך של דו הקרב הטילי הזה עשו את שלהן, ואולי דפוס הפעילות הזאת הקהה את הצורך להמציא פתרון; ורצוי פתרון שלא יסכן, ככל האפשר, את שלומם של חיילינו.

כאשר התייצבו קברניטי המדינה לפני המצלמות כדי למסור דו"ח על המתרחש, הם לא גילו לנו אם נמצא פתרון שיבטיח את שלום האזרחים. השבחים שהרעיפו על מבצעי חיסולו של בכיר הג'יהאד האסלאמי אכן היו מקור לגאווה, על איכות המודיעין והדיוק של הביצוע וגם על איתור "חלון הזדמנות" שמנע פיגועים בלא־מעורבים. אבל מה באשר לעתיד? עד מתי? מתי תרסק ישראל את שגרת סבבי השיגורים? האם אין פתרון?

ייתכן שיש פתרון, אולי לא להיום או למחר, כי אם לטווח הרחוק. ובכל זאת, תועלתו המיידית עשויה להיות רענון החשיבה: לפני חודשים הציג שר התחבורה דאז ישראל כץ את הרעיון להקמת אי מלאכותי מול חוף עזה, שעליו יופעלו נמל ימי, שדה תעופה, מתקנים לאספקת אנרגיה ועוד. המימוש: בסיוע בינלאומי. היעד: הטמעת התודעה בקרב הפלשתינים ברצועה כי מוטב לבנות מאשר לשגר טילי הרס.

זהו חזון הנראה דמיוני, אך מלשכת השר נמסר לנו כי הוא לא זנח אותו. "גם בימים אלה הוא מעלה יוזמה זו בכל עת", נאמר. והיה אם יתפתח דיון רציני בעד או נגד הקמת האי, עצם הדיון ינתק את חוט המחשבה השגרתי, העומד בסימן "התרגלנו". אולי, אולי, הרעיון של השר כץ עשוי להוליד הלך רוח שתכליתו להעניק חיי שגרה נורמליים לתושבים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר