לעקור את העדתיות מלבנון

משאלת הלב של רבבות המפגינים הממלאים את רחובותיה של לבנון זה כמה שבועות, היא להפוך את המרי למהפכה שתביא לשינוי רדיקלי במדינה. הם אינם מסתפקים בהתפטרות הממשלה, אלא שואפים להחלפת כל המערכת השלטונית, מנשיא המדינה ועד אחרון המנהיגים. 

כדי להגיע למטרה, עליהם ועל מדינתם לגבור על כמה מכשולים קשים ומאתגרים. החשוב ואולי המשמעותי מכולם הוא ביטול משטר העדתיות השורר במדינה מאז הקמתה, או בשפה עממית לבנונית "חלאס עם אל־מזהבייה". 

עם כינון עצמאותה של לבנון בנובמבר 1943, נחתם בין כל הקבוצות האתניות במדינה מסמך הידוע בשם "האמנה הלאומית", המבססת את המשטר הפוליטי על בסיס עדתי; זוהי ה"אל־מזהבייה". הנוצרים באותה עת היו הרוב באוכלוסייה, ולכן סוכם שנשיא המדינה יהיה תמיד נוצרי־מארוני, ראש הממשלה מוסלמי־סוני, ואילו יו"ר הפרלמנט מוסלמי־שיעי. חלוקה עדתית זו המשיכה גם בבית הנבחרים, בצבא ובשאר מוסדות המדינה.

האמנה הלאומית ייצבה את לבנון ונסכה תקווה לחיים הרמוניים בין הקבוצות האתניות. אך עם השנים הדמוגרפיה השתנתה, הנוצרים איבדו את הרוב, הפן־ערביות של נאצר שטפה את לבנון, והמדינה נקלעה פעמיים למלחמת אזרחים.

כך הפכה השיטה העדתית לנטל, מקור למחלוקות קשות ולשיתוק מערכתי. צעירי לבנון, שמילאו את הרחובות  בגיבוי חלק מהממסד הפוליטי, דורשים למעשה את ביטול המזהבייה. 

הדבר מדיר שינה מעיני רבים שעצם קיומם מתבסס על העדתיות; חיזבאללה הוא אחד מהם. השמאל הלבנוני, שכרך את גורלו בחיזבאללה אחרי נפילת הגוש הסובייטי, מהווה מחנה גדול בלבנון, והוא אינו מרוצה מתמיכת חיזבאללה בבשאר אל־אסד הרוצח את עמו. הארגון גם שולח את פרחחיו לפזר בכוח את ההפגנות, שרבים בשמאל לוקחים בהן חלק. גם הדרוזים והנוצרים אינם מרוצים, ומוכנים לתמוך בביטול המשטר העדתי.

אף שזו שעת רצון לתיקון היסטורי בלבנון, קשה להגדיר את המתכון המוצלח למימוש ההזדמנות. כדי לשמור על יציבות יחסית במדינה, יהיה צורך לנקוט צעדים הדרגתיים. 

בתור התחלה, רצוי לשמר את החלוקה העדתית בראש הפירמידה בהתאם לאמנה הלאומית. אולם במקביל, יש לבטל בהדרגה את השיטה העדתית בשאר המבנה הממסדי, ולהתחיל עם הממשלה החדשה שתתבסס על יכולותיהם וכישוריהם של השרים החדשים, ולא על שיוכם העדתי. כך צריכים לנהוג שאר המוסדות, כולל הצבא. או־אז תהיה לבנון מדינת כל הלבנונים. אבל אם תבוטל כבר עכשיו החלוקה העדתית גם בצמרת, הדבר יביא לכאוס פוליטי שיעלה לכס הנשיאות אישיות לא רצויה, כמו למשל סיד חסן נסראללה.

יצחק לבנון היה שגריר ישראל במצרים וכיום מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו